|
Yatoc
יליד 91'
"הידיעה בלבד כי ספר טוב ממתין בסוף יום ארוך הופכת
את היום לשמח" קתלין נוריס
גר בירושלים ולא עוזב אותה (מחוץ לשמונה חודשים
בחול) - חיי נושם קיים - ומאוהב מעל הראש. לא יותר.
ניסתי להסיט את מחשבתי לכיוונים אחרים, הכול מחוץ לקנה האקדח
שמולי. אקדח B-5 עם כדורים של 5 מילימטר כל אחד, 7 כדורים
למחסנית. ניסתי להיזכר איפה ראיתי אחד כזה בפעם האחרונה, ואז
נזכרתי שאני אמור שלא לחשוב על הלוע הפעור שמולי.
|
התחלתי לחפש את הילד, מרים מכשולים בלתי נראים, פורץ דלתות
חסרות ומדלג מעל לבורות שהמציאות שכחה. הילד לא היה בשום מקום,
ובכל זאת היה קרוב מתמיד; שנאתי כשעשה את זה.
|
ניסיתי לקום ולהתקדם אל עבר החלון, אך שלשלאות בלתי נראות כבלו
אותי למקומי. ניסיתי לקרוא להם, אך מחסום בלתי נראה בלם את פי.
החלון התערפל והחשיך מרגע לרגע, והעלטה נראתה מאיימת יותר
ויותר.
|
איש וכלבת פודל ברצועה עומדים במעבר החצייה הראשון בצומת הרצל.
"סידיית". הכלבה מתחילה להתקרב לכיוונו של הולך רגל שנמצא בצד.
"סידיית" הוא פוקד עליה ברוסית. שבי. היא מתיישבת בנאמנות
ומגניבה מבטים לעבר הולך הרגל.
|
"נעים להכיר, את יכולה לקרוא לי אלוהים" הוא לובש חליפת עסקים
מעוצבת ומשקפי שמש תואמים, עורו אדמדם וזוג קרניים בולטות
מראשו. מגיש את ידו ללחיצה.
היא לוחצת את היד המושטת. זאת בדיחה?
|
"אתה מנסה להתחמק?"
"אלוהים לא מתחמק"
"אתה נראה לי יותר כמו השטן"
"אני השטן"
"אמרת שאתה אלוהים"
"אני לא רואה את הסתירה"
|
הוא הסתכל עמוק לתוך עיני, ואז הודיע לי נחרצות ש"עוד יומיים
בר מצווה, ועלייך להתבגר". החלטתי לקחת את דבריו כמוטו לחיים,
החל מרגע העלייה לתורה.
|
היא שולפת אקדח חצי אוטומטי 29B מתוצרת בלק ומקרבת אותו לפניו
של היתוש הקטן.
"יש לך חמש שניות."
"1-2-3-4-5... נמאסת!"
|
|
|
הלאה למונופול
של אגד!!!
שלמנאסר מאחר את
המועד בשנה. |
|
