|
יליד קיבוץ בדרום. דור שלישי. 1982. גר בצפון. 2
הורים. 4 אחים ואחיות. 2 בצבא. 2 עדיין לא. מנוי
לאורנג'. מגלה עולמות נסתרים. ג'ינג'י סימפטי. פנוי
להיכרות שיטחית. רוצה לפעמים. לא תמיד יכול. מסוגל
כשאפשר - מומלץ כשכדאי. אני כאן בישבלכם - אז תרגישו
חופשי.וכשלא אהיה - זה לא בגללי. בקיצור נמרץ.
את מקומו תופסת חאקי מחוייכת. לא מבזבזת זמן ועוצמת עיניים.
עורה שחום, שערה שחור, מתולתל במיוחד. המדים גוהצו לתחילת
השבוע. היא נוסעת רחוק. אולי למרכז.
|
זמן. הזמן הוא מרכיב חיוני והוא משחק בי באכזריות שאין
כדוגמתה. פחדים אשר טבועים בנו עוד משחר קיומינו כבני אדם
חושבים מציפים אותי כבן אדם חושב. עוד לפני המחשבה על כתיבתו
של מכתב. כי הרי בעצם זו עצם הפנייה אליה. ולזמן יש זמן, לא
אכפת לו,
|
עוד ידעתי לאהוב עוד ידעתי איך לכתוב לה.
אך היום כולי בודד כולי זו הצגה של איש אחד
|
זהו, החלה היטב כבר כוסתה, והאוכל מוכן.
ובנחת ורוגע, התיישבנו כולנו סביב השולחן.
|
אני מזיז את שערך הצידה מהעורף.
אני ואת לבד. לקראת סופו של איזה חורף.
|
ואת במיטה לבדך, את שוכבת עכשיו.
ותוהה אם גם לו באותה המידה זה כאב.
|
לא נותרו עוד הרבה ימים של אביב
צריך לנצל כל רגע כל עוד מגניב.
|
אוחזים ידיים בעוצמה כזאת. ואין דבר אשר יפריד בינינו.
מגע, חום, חיבוק. זאת אהבה אמיתית.
התרגשות מטורפת, והלב פועם במהירות ובחוזקה.
|
|
|
"לשבור להם את
העצמות"
מתוך: "טיפול
בקרפיונים" |
|
