|
התלוויתי אליו בשביל לערוך סרט דוקומנטרי על האדם
הפשוט בעל השאיפות. קוראים לו יהל פולק אבל הוא
מעדיף להזדהות כ: יהל פולק.
הוא נולד בשנת 1986 בבית חולים נחמד (שנהרס דרך
אגב), לבית נחמד (שכבר איננו כי הם עברו דירה),
למשפחה נחמדה (שכבר אינם מפני שכולם עזבו את הבית)
ולאווירה חמימה (עדיין נשארה...).
הוא מעיד על עצמו שהוא רוצה להשפיע לטובה על האנשים
שמסביבו בכול דרך אפשרית... אך אני מצאתי שאין זה
נכון.
הוא אמר: "חבל שככה המדינה נהרסת ואנחנו לא עושים
כלום... בואו נקום ונשנה את המציאות הדוחה, את
האנשים שרעבים ללחם - צריך לעזור להם!", אבל שתי
שניות לאחר מכן שמתי לב שהוא מוציא את חבילת השוקולד
הטעימה שלידו ואוכל ממנה, שורה אחרי שורה, איזה
פלצן!
הוא החליט לנסות את מזלו ולהשפיע על מוחותיכם באמנות
והשראה אשר לפי מה שהוא אמר: "תגרום לכם להרהר
במצבכם העכשווי, האנשים האלו ישנו את 'האני עצמי'
שלהם".
אני מקווה שהצלחתי אולי במעט להזהיר אתכם מפני
השערוריה החדשה.
יום-יום יוצאת זוודה לבית הקברות, מלווה בנר נשמה.
בית הקברות הוא מקום מכוער, מצבות מכסות כל פיסת אדמה ויוצרות
מראה של מאין פסיפס לא אחיד של אבנים. היא יודעת שהקבר נמצא
תמיד מערבית לעץ האלון, הנושק תמיד לגגות המכוניות החונות
בסמוך.
|
זה מזכיר לי איזה סוג של חרק שחי בביצות שליד הדנובה שבמזרח
אירופה שלאחר 7 שנים הוא בוקע מקליפתו ויוצא לאויר העולם ל-3
שעות של הזדווגות. לאחר הזמן הזה החרק נופל למים - ומת.
|
באוטובוס הוא מקשיב בדיסק-מן שלו לשירים ישראלים, ולא, לא
לשירים שעושים להם קאברים מעצבנים ב"כוכב נולד".
|
נראה כי היא לא שמה לב אליי, בעיניה אני עוד אחד מאותם רצים על
חוף הים - ללא שום ייחוד. הלוואי ועכשיו הייתה אומרת לי: "היי,
עצור רגע! הסתכלתי עליך עכשיו. איך קוראים לך?" הייתי יכול
להיות עוד יותר מאושר אם היא הייתה עוצרת אותי בדיוק באותו
רגע.
|
חבל שהיינו בתוך אולם משום שזיקוקי די-נור התאימו לאותו הרגע
שהסתכלתי עליה וראיתי את עיניה.
|
חזרתי לאותה בחורה יפה, עיניים כחולות ואף... אוי... האף שלה.
התיישבתי איתה על הצוק מול הים ועניתי לה 'אני לא מסוגל להמשיך
עם השקר והכאב... אני עוזב אותך'.
|
אני לא מצליח לשכוח
את השאלות הקטנות
שמילאו לי את היום בתכלת
וזהב
|
אנשים טובים, אין שום דבר אישי
אבל אין ברירה וצריך להיות מעשי
|
השמש מנסה להציץ מבעד
לחומה הסינית שבשמים
כאשר הגשם מציק לשיחים
כמו יבחושים באמזונס
|
אז בדרך כלל הטבח שרף יותר מדי
את הבשר
או שהמלצרית שפכה את המרק
|
בראשית היה כאוס, תהום ללא גבול וקץ.
איום כים, אפל, שומם, פראי
|
לא יכולת לוותר
היית חייב לכבוש את הפסגות
ועוד היה לך פחד גבהים...
|
צבא, אולי קרייה
וכנראה שלא נראה יותר אחד את השניה
ביישנות כובשת אותי
חבל שבשבילך, אני לא משמעותי
|
מילים שחרטתי על
העץ האהוב
ואף אחד לא יוכל
לקרוא אותן
|
ידעתי, אהובי,
שאלו הם רגעים אחרונים ביחד.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
למה לפולני
מאמינים כשהוא
אומר שהוא
בסטארט-אפ ולי
לא???
מרוקאי
בסטארט-אפ מוחה
על אפלייה עדתית |
|
