|
אין דבר יותר קשה מלראות אותך בוכה.
רק לכתוב את זה גורם לי לבכות בעצמי.
ואת יודעת כמה שקשה לי לבכות.
לימדת אותי לבכות.
|
מה זאת פרידה?
עד לא מזמן גם אני לא ידעתי לענות על שהשאלה הזאת.
אתה יכול רק לנסות להבין מה זאת פרידה. אף לא יבין אותך באופן
שלם עד לאחר שהוא יתנסה בהרגשה כואבת זו. אף אחד לא מכין אותך
לזה.
|
באמצע החיים היא הופיעה לי, שוב. לא הייתי מוכן לקראתה בכלל.
למעשה, המחשבה שאני אפגוש אותה שוב גרמה לי להתחרפן לגמרי.
המחשבה שהיא תגרום לי להתאהב שוב גרמה לי להתעצבן עוד יותר.
הרי מטעויות לומדים, לא?
ככה חינכו אותי. נתתי לה צ'אנס.
|
היא שיגעה אותי. היא לא נתנה לי מנוחה. למוח ולנפש וללב
ולנשמה.
לא יכולתי בלעדיה וגם לא יכולתי איתה. זה נכון מה שאומרים על
בנות. הן משגעות אותך אבל אתה לא יכול לתת להם ללכת.
|
"... תעצור! תעצור!" היא קוראת לי ואני לא מתייחס אליה.
אני הולך, חושב, ולא עוצר. לא עוצר.
|
את סגרת עליי דלת שאני לא יכול לפתוח.
אין לי את המפתח המתאים וגם אם היה לי, את נעלת את הדלת מפנים.
|
כל שיר נוגע, כל דבר מזכיר אותך.
כל צליל משכנע שכבר לא אראה אותך.
|
נפרדנו כך,
שתי ידיים שלובות, זו בזו.
מרגישות זו את זו. וקר בחוץ ואז בפנים, ואז רעד קטן ואז בוכים.
|
There is no air. I'm with you in the emptiness.
Want to fly with you. It's dark outside meanwhile.
|
I'll be the moon for you
I will be a pure light in the darkness
i'll make the blackness disappear
|
All the love I have is in my mind.
After the dream will be forgotten, I'll tell myself its ok
to dream. It's ok to be afraid.
|
These days are cold. My deepest fears are limited to find.
Somewhere in this emptiness, I have lost my mind
|
You are the flame; you are the air I breathe again.
Far away with all my fears, you are the pain.
|
Would you walk after me when I go someplace else?
Would you go after I leave?
Would you be able to know what's happen without me?
|
זה קשה כשאת לא סולחת.
מדוע הייתי צריך לדעת: "כשהזמן הגיע ואת לא באת"
כשאינך יכולה עוד לשבור את הקרח.
|
האם תלכי אחריי כשאלך למקום אחר
האם תלכי כשלא אהיה פה יותר
|
כמו נושא כליך, עומד על עקבותיך. מחפש. חיפוש עד האור.
היה חלום, גם הוא עבר.
|
המילים כה עצובות
הרגעים לא נגמרים
שנינו יחד באותה סירה שטובעת
|
עבר כל כך הרבה זמן, אך חשבתי שעדיין אוכל להיזכר.
כנראה שטעיתי, הכל מול עיני מתפורר, וכבר איני זוכר.
|
באמצע הלילה כתבתי לך שיר.
לא משהו מסובך. משהו פשוט.
בלי מילים גבוהות.
בלי משפטים נשגבים שנישאים במרומים.
בלי התפלספויות.
כמו שאת אוהבת.
|
כשהשמיים משקרים
שארית האור נמנעת מלחדור אל תוכי
|
את שוקעת
ואני לא יכול להציל אותך
אנחנו עפים באוויר ביחד
ונאחזים במה שאין.
|
ורק הקור של החורף גורם לך שוב להזכר, כמו שהיה לך קר באותו
קיץ סורר.
והקיץ ההוא מתרחק ממך כמו נשאב ברוח למקום אחר, אבל עדיין אותו
שקט ארור בך מחרחר.
|
כמה מקום יש בפח המחשבות,
שכן הוא יכול להכיל הרבה מאד מחשבות ריקות.
|
ללא הצל וללא הספק,
נשארתי בודד, בוהה בך,
בשלמותך.
|
בכל פעם שאני פוקח את עיני בבוקר, אני מתבאס אם את לא פוקחת את
עיני לידי. לצידי. לנשום אותך כשאת ישנה. לנשום את הנשיפות
שלך.
|
הגעתי למסקנה שללכת לישון כשמתחיל היום,
זה לא דבר שאפשר להתגאות בו.
המכתבים הרצופים שאני כותב בשחר הדומם,
עוטים עליי תחושה של החמצה.
|
אני יושב ומעשן.
יושב ומעשן את החיים המסריחים האלה.
מעשן אותם כל היום, כל הזמן, כל רגע פנוי.
|
באוויר, אני לא מרגיש כלום
אני לא מרגיש כלום
|
אולי יכול להיות שאני פה בשבילך
|
|
|
במה חדשה. כי
שאר האתרים
מסריחים. |
|
