|
"וזה רק נדמה שבחוץ לא רואים."
1993, מנסה להיות מוכשרת, לא כל כך הולך.
שדה חרוך.
איש רוכן אליו, בוכה ומשקה אותו בדמעותיו.
מפעל חייו נהרס לו מול עיניו.
וכמו איש, שלא ניסה לפגוע, אך הרס חיים שלמים,
ברק הצליח לזרוע הרס לימים.
|
הרגש מנצח את ההגיון,
במשחק מחבואים מטופש.
הרגש מתחבא מתחת ללב,
וכשההגיון לא שם לב,
הרגש סופר את ההגיון ומנצח.
|
עכשיו, סגרת את הדלת והכל נגמר.
לא יהיו יותר לילות של תהייה מה אתה עושה, או טלפונים שנמשכים
שעות.
הכל נגמר, מתכלה אט אט בנשמה.
כמו פרח, נובל, כמישה סופית. (אומרת לעצמי שמשהו יצא משיעורי
ביולוגיה).
|
כי הם אוהבים גם בצל הרחוב
ובמועדון השכונתי
ובמרכז הקניות הסמוך.
|
השתיקה שלך מדברת בעד עצמה.
היא צועקת, צורחת, משוועת לעזרה.
|
ובכיכר אנחנו נשארנו, בוכיים ודוממים,
וכולם דנים במה שהיה יכול לקרות אם...
הסתכלו אל ההווה, ובצעו עכשיו,
אם לא עכשיו אז מתי?
(עצרת רבין התשס"ז)
|
בראשי רצות עכשיו תמונות,
עזבת, נטשת, איבדת אותי.
זה כבר הפך להיות מוטו שלי.
|
נחשפת שמלה מתנפנפת אל קול המחנק של המטרו,
פנים אירופאיות מנשקות נשיקת עשן,
רעננה, צעירה,
אוויר.
|
אז לבלדת רוק הזאת יש חשיבות,
היא סופטית, אבל עם רצינות,
אני לא בובה שאפשר לכוונן
אהיה איתכם, אם רק תיתנו, אתן.
|
דבק נייר,
מרוח על פי הפצוע מדיבורים.
דבק נייר,
|
האדמה מכבידה עליי.
רוצה רק לשבת, לנוח, ללגום מעט את טעם החיים,
המר-מתוק הזה.
אבל לא
|
החיים הם רק אבן,
בפאזל עליון,
החיים הם התור למוות,
אתה אחרי האחרון.
|
אם רק תנסה, גע בקצה, תן עוד מבט,
ביישן אבל כמעט...
|
רוץ נגד הרוח,
למרות שהרעש צורם.
רוץ נגד הרוח,
תברח, תלחם.
האוויר לא חס על מי שנלחם,
ואולי בך נשאר עוד כוח להלחם בעולם.
|
בוא נצא למסע, נכיר אחד את השניה,
ונאהב, רק נאהב,
בחור שובב,
על עוד יום סומן הקו...
|
משהו עצוב במבט,
משהו לא בטוח.
מהססת בכל שניה בחייה.
|
מנסה להזכר בתקופות המאושרות שלי, שבהן בלי חשבון ובלי סיבה
פשוט ישבתי וחייכתי.
תקופות תמימות של אושר.
הו, כמה אני רוצה לחזור אליהן.
רציתי לגדול כ"כ מהר ועכשיו אני מתחרטת.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
משה לאלוהים:
תגיד, יש
אלוהים?
אלוהים למשה:
שוב התחלת עם
השטויות שלך? |
|
