|
...
תאמין אתה
לשקר
תפחד
תרעד
כולך
לא אני
לא
בחיי
בחיי
שעוד נותרו
לי
אני אהיה
פה
אמיצה.
(מתוך "פחדים". יונה וולך, "אור פרא")
הייתי רוצה שתראה את הדמעות הללו ורק תחבק ברוך
הייתי רוצה פעם אחת
דמעה שלך
נספגת בכתפי
|
היא לא אומרת לא
זה לא מגיע לה
היא לא אומרת לו
|
איך זה שהשליטה
כל כך מאמללת
|
אני נעה בחלל חופשי
הרמזורים עוברים מעליי
|
שלא תלכי לי
ותהיי לא לי
נציב נוקשה של שיש
|
אני רוצה לנשוך אותך
שיכאב
|
מדרכות נעלמות לאיטן
וכולנו נדחפנו לכביש
|
פתחי לך צוהר
בקירות הגלוחים
שמעי איתי
יללות של חתלתול
|
כמה שעות
כמה
כמה שעות
למה
(השאלה הנצחית)
אתה
מתגרה בי
|
האהבה שלי היתה ואיננה
מזמזמת על שדיה של אחרת
ושפתיה שם
|
זה יושב בי
כמו אגרוף פלדה
שטיפטף לתוכי
ו
|
בידיהם של רוקדים ושבים
נמסתי אל תוך גופה של ילדה בת 12
|
מספרים מספרים
לעולם לא מפסיקה לשנן
כרית פה אקדח שם
כל מילה חוזרת
אלפי פעמים
ואף משפט אחד
|
יש לך עיניים גדולות ויפות
שנעצמות מדי פעם לאט
|
עיניים נוצצות ושפתיים רועדות
פסנתרן שמנסה לאחוז
|
אני מבקשת להלחם בך
להרוג אותך -
|
מטה הראש אחורה
וכמעט נתלש מצווארי
כל החוליות עכשיו
חרוזי פלסטיק ישן
|
הדלת נפתחת
הוא שוב פה
(אין לאן לברוח)
|
ילדה הודית שחומה
רזה כמו חוט
בולעת עכשיו
מטבעות
|
התהלכתי ברחובות השחוקים
מנופפת בסכין
בתנועות שיסוף אלכסוני
דקירה בבטן
ומשיכה חזקה למטה
אל הקרביים
|
פעם אחת תירה בי
ופשוט תגמור עם זה
|
תעצום את העיניים לשניה
ורק עוד אחת
|
כשידך לוחצת את ידי
יש חיזוק לקיומי
|
על המיטה,
מכווצת,
שקטה שקטה,
עטופה בשכבת בידוד.
|
תמונה שמכאיבה לי בפנים
ילד שחור מובל באזיקים
|
ואני רוצה לבכות מרוב אוויר, ובתוכי הצעקה החנוקה הזאת, לא
ידעתי שאני יכולה להרגיש, ובתוכי הצעקה החנוקה הזאת, לא ידעתי
שאני יכולה להרגיש. כל כך הרבה זמן לא התחבקנו, וכל כך הרבה
זמן שלא הרגשתי חום מהעור החשוף שלך על שלי.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
ואם אין לחם?
נשלח עוגות?
מיש מיש רעבה |
|
