|
זה היה מזמן.
אם שתי נשמות בודדות
היו נפגשות -
הן יכולות להתחבר.
איפה האהבה כשצריך אותה?
אני לא רוצה אותך יפה יותר!
אני ואתה - כל כך דומים -
עד שנוכל להתנגש ולהשאר צמודים.
האהבות שלי בנאליות, מאכזבות.
אני לא רוצה אותך במבנה מסודר.
|
ראית פעם לטאה?
ראיתי את הזנב שלה
|
תל רוחות שדוף
למעלה השמיים
באתי לכאן היום
לחלום
|
"שירך מצבה לי, בנצח ודם.
ואם תשוב למדבר המוות שנית
והרוח לך תתאכזר -
תדע כי הנני הרוח.
אהבתיך כבני,
זכרוני ייסר
והשמש תכבה -
על כי לא אהבתני יותר"
|
מכאן יוצא שביל המיעוט שלי
אין פה שלט
ובכל זאת מכאן מתפצלת הדרך
לפניך הכביש
משמאלך, בשדה, שביל-לא-שביל
זאת הצומת.
נרקמות החלטות של חולמים
מחוטים של תקווה ויאוש.
|
היתה לי לפנות ערב שעה קלה של יופי,
שלא רציתי להפסיד מבט בגלל השיר...
|
אולי לא רוצה, רק מתגעגעת
לשעות שהייתי לי כל העולם.
אך השיר שנתת חזק מכל אלה,
השיר שנתת חזק מכולם.
|
שב. עשה כלום.
מגן כמה תווים.
נער את ידך וזה ירעד.
הזז את הלשון וזה ימצמץ.
שאוף. עשה כלום.
|
בין הכסאות יש רווח חמים ואפל
עם פירורי לחם
זבוב מת
ומטבעות של 10 אגורות
|
עירי כוסתה בשחור
וגם עירכם,
נדמה לי.
החושך בא בסוף
לכל אחד.
אך בעירי ישנם פרחים
שלא פורחים בשום מקום
נדמה לי,
אך אולי אין זה כך.
|
צל הוא הציור של השמש.
כשהיום נגמר, היא רושמת
את מה שנשאר.
עוזרים לה פנסי רחוב ומדרכות ארוכות.
עוד מעט ירד החושך, בלילה אין ציורים.
השמש אומרת שלום לעולם.
הצל מתארך, רוצה להגיע רחוק יותר.
כשהשמש אומרת שלום - גם הצל הכי ארוך נעלם.
|
קודם...
הלכת בנחל אולי.
טיפסת על הר, והיבטת למטה -
רעם של נוף הציף את חושיך,
נוף שמתפרש על פני כדור ארץ שלם.
ועכשיו
שוכב על הגב
בין שמש לוהטת ואבנים,
בין שמיים ללא ענן ואדמה ללא גבולות.
|
|
|
"הבגד הוא לבושו
של האדם"
א. פילו סופוס |
|
