|
מהסוף להתחלה, כמו כפפה הפוכה.
כשהיא מתגעגעת לאמנון, היא לוקחת דף וגוזרת אותו לחתיכות
קטנות. על פיסות הנייר הקטנות היא רושמת מילים כמו כיסופים או
געגוע. לפעמים היא רושמת רק אמנון. וכשהיא ממש מתגעגעת, היא
מציירת פרח קטן ליד השם שלו.
|
הוא הרגיש איך הלב שלו כמעט וקופץ אל מחוץ למעיל שעטף אותו,
משתולל מרוב התרגשות. צווח צווחות של אושר ומיהר להימלט ממבטה
של אישה שמיהרה תחת המטריה, מנסה לחמוק לשווא מהשלוליות.
|
נניח שבכל בוקר בשעה שש וחצי, כשהשעון המעורר מצלצל, אתה לוקח
לך כמה דקות לפני שאתה קם ומתקלח, ומדמיין לעצמך איך זה למות.
נניח שאתה אפילו מדמיין איך זה לקפוץ מבניין ולהתרסק על
האספלט. נניח שברגעים האלה אתה מרגיש ריקנות נוראית. נניח שזה
עובר תוך כמה דקות
|
אולי זו אני שהורגת את כולם? רק את עצמי לא הצלחתי. מסתכלת על
פרקי הידיים שלי. אין שם צלקות, אף פעם לא חתכתי ורידים. אני
מפחדת מדם.
|
מחר אני אקום בבוקר, לבד, בלי שעון.
אני ארד למטה במדרגות, שיהיו נקיות לשם שינוי
בדרך לאוטובוס אני אציץ בתיבת בדואר
ואראה שם מעטפה לבנה
בלי שם או כתובת ובלי שם שולח
|
מעולם לא חשבתי קודם
על קשיותו של האספלט.
|
ממלכדת את עצמי בנפתולי המילים.
כל פיצוץ הוא סוג של שלווה.
|
|
|
להיות חולה זה
כמו לא להיות
בריא. |
|
