|
מפיתוחיה של חברת ישראל התשע"א
נוסד בשנת התשמ"ה
אותחל ואוכן לפני ח"י שנים
מאופין בסיבוב חי צעיר וחדשני
מכיל בוטנים וכל דכפין יתי ויאכל
על החתום: משה
"כן, קניתי מצלמה די-גי-טא-לית, אני אומר לך, פלאי-פלאים"
"כן, זה נחמד." משיב ארז הבן בשיעמום הנובע משגרת ה-2000.
|
מספיק מלמול קצר וקטוע
בכדי להדגיש מסר מסויים.
|
עם הזמן רק נראה לי כי ככל שאנו לומדים יותר, ככה אלוקים יותר
שומע את תפילותנו ונותן מעין נקמה באויבנו, שדווחו משום מה על
מספר הרוגים בכל כפר שממנו יצאו חוליות..
|
שחור ולבן מעוטרים בכחול פוקדים שוב את הצהוב הישן
לא ה yellow החדש שבדרך (ההוא עם העיזים).
אלא הקיר הישן עם הפתקים..
|
זה לא עוד איזה מחשבון מתמטי פשוט, אלא משהו הרבה יותר חכם.
|
שמש שעת צהריים מאחרת, ריח התבשילים הנודף מהסירים.
אחחח... אתה נאנח לרווחה בפעם המי יודע כמה.
צמוד לזגוגית אותו החלון שלידו עמדת בילדותך כשרק התחלת להתרגל
אל "קרובי משפחה".
|
עיניים גדולות ושחורות נפתחות לאיטן
ומבעד לרעמה המפוחמת מתגלה בנעימות
שמש קיץ חמימה.
(חיוך). "קליק"..
"אני מקווה שזה לא מפריע לך שאני מצלם אותך"
|
הכל מתחיל ונגמר במה שבנאדם מאוד טיפש
הגדיר פעם כ"תחושת האהבה שמפקד מקנה לפקודיו"
|
בזמן שהמוזיקה הנעימה שטפה לה את הצנרת, את העצלות,
את כל הבעסה של "לקום עם רצון למות"
...כל העולם התפוגג והפך לצבעים
|
הפלאפון שלך מכריז בפעם ה216 שהסוללה חלשה ו
"יש להטעין את המכשיר!". האישונים ש'ך בטוח רחבים,
גם בגלל שכבר די חשוך וגם בגלל שהאדרנאלין רץ לך בתוך הגוף
ואתה יכול להשבע ששמעת משהו בשיחים שמימינך..
|
לא מהטקסט:
"חיים במרדף חוזר..."
|
כולנו צוחקים ולכל אחד מבט.
|
כוחו של "המוח" - אותו אחד שגורם לנו לדמיין לראות ולהרגיש
את הכל על רמת ההכנה שלנו, הוא בלתי משוער
|
כמה טוב שיש לי אותך לאהוב - מקרוב.
אני כזה בר מזל - שהתקרבתי אלייך בכלל.
ויעידו כל הבריות - שכמוך הן רוצות להיות.
לא בגלל שיש לך אותי - אלא בגלל מה שאת נותנת לי.
|
מניות נפלו מוסדות שבתו בנשימה זהה,
מוניות נעצרות מונה דופק ליד גהה.
והזיזים טבעם לנוע לעמול ולסחור,
ואדם כמו עץ גדל ועת עלה נוסף לנשור.
|
אני מטייל ברחוב, וורד בידי.
הוא אדום ויפה וכל כך אמיתי.
אני תולש ומפיל את העלים לצדי...
|
טרוד בלחשוב על אותם הימים
-שובר את הראש בתרחישים ישנים.
|
הלוואי ואוכל מחר בבוקר
להתעורר לליטופה החמים של השמש
בתוך שדה פרא ענק!
|
מה היה קורה אם הייתי מוערך.
לפי איכותי, מראי או מגעי הרך.
|
לכתוב על זה משפט, שורה מילה או תו.
לכתוב ולדעת, שלא כתבת לשוא.
לדעת שמישהו קרא והפנים.
|
הבה נרעישתה ת'עולם
נשתחרר בפני כולם
|
אקדח תופי 0.45 כסוף. ידית מעוטרת מעץ מלא.
|
אתה מרים ת'ראש מביט לתקרה,
מצפה לראות שם את אלוהים שמסתכל עליך מלמעלה
ואתה בעיניים מסכנות שכאלה אומר בשקט בשקט בלב:
"לא עוד! תן לי רק עוד צ'אנס אחד קטנטן להוכיח את עצמי".
|
בורג קטן, למה מסוגל? - רק בסיבוב ייעצר הגלגל.
|
דרור נראה לאחרונה לבוש מדי עבודה צה"ליים, ובנוסף להם
התסמינים הבאים שמתווספים אוטומטית:
מגולחץ, עייף רעב וחרמן.
כל הקטע בחברות שלנו היה שרצינו שקט!
|
הכל מעורפל ותמוה: מהיכן מגיעים הקולות האלה... מו-ז-ר!
הוא הטה ראש אחורה בניגוד לשאר גופו שעוד עמד שם והשתין
והטה את מבטו ימינה, מבט חוצה מטבח לעבר הסלון הקט.
|
"אתה כזה מושלם אהה...?!" צעק לו קלושות, "בטח עוד רגע תגיד לי
שגם הפעם השתמשת בכוח המחשבה... האטת את קצב פעימות לבך...
זמזמת איזה שיר יפה... Whatever".
|
לכל אלו המשוטטים בחיפוש אחר יצירה מקרית:
יום טוב ושמרו תמיד על החיוך!
|
|
|
זה פעם ראשונה
שזה קורה לי!
באמת! |
|
