|
 לא אני... אבל תמונה יפה, לא? |
 176663100 שגיא גנות
"הנה אקח את מבט עינייך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא ללבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עינייך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
מה מישהו כבר יכול להגיד על עצמו? יליד 1988, שיער
נוטה לבלונד (למרות שהוא כועס כשאומרים לו את זה),
עיניים ירוקות (עדיין מנסה לקבוע את הגוון המדוייק),
ואישיות... ייחודית. המון ציניות, המון רוחניות, קצת
אינטלקטואליות, קמצוץ לוזריות. מצבי רוח שנראים כמו
גרף אק"ג מקולקל - רגע באיגרא רמא, רגע בבירא
עמיקתא. כרגע אתם כבר חושבים שאתם יודעים עליו הכל?
You ain't seen nothing yet.
חשבתי לעצמי, "this is going to be lame in so many ways."
אגב, בנקודה הזאת התחלתי לשים לב לריבוי האנשים שהחזיקו
סיגריות בוערות, חושבים (ובצדק) שהמורות המעטות שהסתובבו שם
(והמנהלת, שמשום מה אמרה לי שלום כשהיא עברה לידי כשהיא הגיעה)
לא יעזו להעיר להם כדי לא
|
הייתי בשוק רציני. בד"כ אני מסוג האנשים עם הכי הרבה טאקט
ורגישות שיש. ודבר כזה, פשוט לא ידעתי איך להתמודד עם זה.
אמרתי סליחה כ"כ הרבה פעמים בכ"כ הרבה צורות, אבל עדיין הרגשתי
כמו חרא.
|
חזרה אמרתי? הרי מלבד שלושה חודשים אפופי אלכוהול בדירה שכורה,
בזמן שחיכיתי שההורים שלי יואילו לשבור תוכנית חיסכון או שתיים
כדי לאפשר לי לממש את החלום שלי ולבלות כמה שנים במדינה שידועה
ב-uים המיותרים שלה, מעולם לא התגוררתי בתל אביב...
|
"מה אמרת שאלה?" שאל הקונה.
"אגוזי אש," אמרה המוכרת.
"אבל למה הם-"
"אדומים?" שאלה המוכרת. "למה חשבת שקוראים להם אגוזי אש?"
|
ישנתי טוב, באופן מפתיע. איפשהו במהלך 11 שעות של שינה חלמתי
שאני גיבור פעולה. טוב להתנתק קצת לפעמים.
קמתי בעשרים ל-12, והיום היה לי מתוכנן: ללכת למשחק של הקבוצה
שלי ב-15:00, וחוץ מזה לשבת ולעשות את ה-4-5 עבודות שאני אפילו
לא יודע מתי אני צריך להגיש. ואז
|
עובר בגוף חשמל
מרגיש כבר את הזרם
אחרי שאסתלק מכאן
יקוב הדם את התהום
לא, אני לא אובדני
רק קצת דכאוני
ועוד שנייה זה ישתפר
מרגיש בלב כבר את החום
|
I've been wandering aimlessly
Without purpose, without joy
My life is just another show
And I'm just walking through the part
|
Today is the end of everything.
The shore dissipates;
Dunes instantly vanish
And so does my previous life.
|
Leave here, crescentuous Tamuz;
and let the flame of Sivan be rekindled;
shedding its light softly into my open window,
much as it would sip between my love's curtains,
striking her once again with a shaft of light.
|
olhos como o mar
עינייך כמו הים
olhos como o mar
עינייך כמו הים
e beleza de pôr-do-sol
יופייך זוהר כשקיעת חמה
uma pele tão pálido
ועורך כה חיוור
|
אני בחור מתוק
לפחות זה מה שאני חושב
רגיש במידה הנכונה
אני קצת נותן לראש שלי להסתובב בגלל דברים לא הגיוניים
|
עולם? כדור כחול-ירוק, עצום בגודלו;
ואולי רק חלקת אלוהים הקטנה, הפרטית.
בשעות הקרובות תסתיים הריסת העולם.
אנו מקווים שתיהנו בביתכם החדש.
|
הדגל כזונה -
תצלום, ועוד תצלום,
ועוד תצלום.
מוכיחים לאומיות מזויפת.
כי עכשיו, כשאנחנו בבירקנאו,
אנחנו מבינים מה זה להיות ישראלי
וממשיכים לדבר על טלנובלות.
|
חלומות אמריקאיים גדולים יש לו לדור הזה.
ועל מה סבא שלי חלם?
על מדינה ישראלית;
כי עדיף אחת ביד
מחמישים ואחת בכיס.
|
אינני כותב אף פעם
אינני טיפוס כתבן
אז למה זה, , למה
זולגות המילים מעצמן?
|
אני מסתכל באפלה
רואה סביבי עשרות, מאות, אלפים
של זרים
כמו שברי מראה
משקפים אותי
את הטוב ואת הרע
|
לילה אחרון בארץ ישראל.
שעת חצות מכרכרת מעל
וכן בחצות זה מתרחש.
עמידה איתנה שסופה נפילה
היא גורל כל חי, ועם זאת
לנצח נעור לזריחה מחודשת.
|
הרי השארת את הכל מאחור
ואתה כבר גדול.
עם בגדים של איש גדול
והליכה של איש גדול
ואהבה של איש גדול.
עוד מעט וייתנו לך נשק בידיים.
הרי רק אנשים גדולים הורגים
ורק אנשים גדולים מתים.
|
מול נצחיות הארץ,
חיי אדם הם אשליה, חלום.
עוברים במהרה, נשכחים.
|
עינייך תכלת ספיר
מביטות רחוק
את לא מדברת
מים שקטים מגיעים עמוק
|
בכל מקום בו אנו הולכים,
אנחנו משאירים חתיכה קטנה מעצמנו.
טביעת אצבעות,
או חיוך,
או טיפת דם מהאצבע שחתכנו.
|
חצי עולם היה הורג בשביל שגרה כזאת.
אבל לו השגרה הזאת לא מספיקה.
משהו כבר (עוד) לא שם.
|
סוף
והעולם עובר לדום.
מסך יורד,
אבל אני לא אקוד;
אם לא אסרב לגווע בשקט
הרי שחייתי לשווא מלכתחילה.
|
שיר הוא לקחת את המוח שלך ולרוקן אותו לתוך דף
ואף אחד לא יכול להבין אותך
יותר טוב ממך
|
אהובתי לשעבר:
הכל נגמר.
היו לנו שנה וחצי נפלאות ביחד. ואז, פתאום, ביום חמים אחד של
ראשית ספטמבר, הכל נפסק.
|
איך אסביר זאת ללב השבור? איך אנמק את ההחמצה הנוראה, את
ההשמטה של הזדמנות חד-פעמית?
There should be no remorse. For I had the opportunity, and I
alone threw it away.
|
מה בן אדם עושה כשהוא מגלה שהוא בן-דוד שלישי למחצה בהפרש של
דור של עצמו?
מסוג הסיבוכים שקורים כשאמא של סבתא שלך התחתנה עם דוד שלה.
לפעמים אתה תוהה אם בגלל זה יצאת דפוק.
|
בשעות הקטנות של הבוקר
כשבכל העולם עוד ישנים
אתה שוכב ער וחושב עליה
ואף פעם לא חושב על לספור כבשים
|
היא לא הטיפוס שלי.
לגמרי לא.
אני כזה רציני, חולם על אהבת אמת, על מחויבות.
ואני מוכן לחכות כדי למצוא את האחת שלי.
חשבתי שהיא האחת שלי.
מסתבר שהיא לא.
|
שנתיים וחצי!
התאהבתי
בכיתי
צחקתי
דמיינתי
ועכשיו, יש לך חבר?
|
אתה בן 15. מה אתה כבר יודע על אהבה? על קורבן? מי נותן לך את
הזכות להסתובב כל היום בפרצוף מיוסר ולחשוב שאתה יודע הכל על
כולם? ייסורים? הצחקת אותי. עוד לא התקרבת לייסורים. בשבילך,
יונה ופרג הם לא יותר מאשר עוף ופרח.
|
אתה יודע שההלקאה העצמית הזאת לא תעזור. אתה לא תקום ותחלוק את
העושר שהעולם הזה העניק לך עם חיות בית עזובות, ואתה לא תקדיש
שנים מחייך לעזרה אלטרואיסטית באיזה כפר נידח. אז למה אתה
מוטרד כל כך מדבר שאין לך מה לעשות נגדו?
|
גם אם אלך בגיא צלמוות,
אני צריך לעצור ולחשוב.
איך בכלל הגעתי לפה?
מאכזב מאוד.
במיוחד הצלמוות.
|
מתוקה,
אני לא מאמין שזה קורה. חלום שמתגשם. אנחנו נוסעים ביחד למקום
רחוק.
|
אתם צריכים להבין שאני לא מסוג האנשים שעוברים בקפדנות על
היצירות שלהם, מסננים משפטים לא הגיוניים, עובדים קשה ומוציאים
משהו אחרי תהליך ארוך ומסובך. אני חושב על משהו, מעלה אותו
לוורד ומשם ישירות לבמה. הצורה הכי טהורה של להביע את מה שאני
חושב ומרגיש באמת.
|
אז מה קורה אם מישהו מעיר אותנו בפתאומיות? הנשמה צריכה לרוץ
מהר מהר, מאי שם בשמיים חזרה אלינו, כדי שתגיע בזמן להתעוררות.
ועד שהיא מגיעה, קורה מה שאנשים אחרים טועים לעצלנות, לחוסר
רצון לקום מהמיטה החמה. כי קצת קשה לנו לקום מהמיטה בלי נשמה.
|
|
|
קראתי עכשיו
סלוגן מה-זה לא
מצחיק.
אחד שקרא עכשיו
סלוגן מה-זה לא
מצחיק |
|
