[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








וירג'יניה גל
"Someday i'll fly, someday i'll soar
someday i'll be so damn much more
because i'm bigger than my body gives me credit for"

 Sugar Rush

אל היצירות בבמה האהובות על וירג'יניה גלאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי וירג'יניה גלאל היוצרים המעריכים את וירג'יניה גל
ילידת 1983

ויתרה על החלום לעוף.
כל השאר עוד אפשרי...

כמעט.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
.Faking my sudden death was not an option. I was lost

"אתה מתנהג כמו אישה במחזור" זרקתי לעברו.
"לא, את מתנהגת כמו אישה בלי לב."
ספקתי שפתי, הוא צודק.

אוטוביוגרפיה
אני רואה אותה מתחילה לשקוע. בטח כל החיים עוברים לפניה עכשיו.
או לפחות חלק. החלק שלו.
אני רואה אותה מתחילה לשקוע, ובניסיון נואש אני מנסה להזכיר לה
את כל הזמנים הטובים. כי ככה תמיד עושים לאנשים גוססים
בטלוויזיה. ולא היה לי ספק שהיא גוססת.

"אחרי שהוא עזב," סיפרתי לפסיכולוג הדמיוני שלי, "נשארתי מלאה"


לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים
כלוא בעבר שרודף ולא מרפה
בין המכוער ליפה,
אתה

בדידות
אחרי וודקה או שתיים אתה מחזיר אותי בחזרה
"את ממהרת?"
לא, לא, בוא תראה את הדירה

הכלבה מתרגשת - הבאתי אורח
בן לא אוהב את הליקוקים והריח

חצי שנה אחרי המלחמה ושלושה חודשים אחרינו,
אתה שואל אם אני זוכרת.

כמיהה
"Good morning" you kiss
And pound yourself deep into me
Straight to the heart

אינטרוספקטיבי
let me bask in his arms when everything aches
let me breath in whatever i can take
let the dream come out of this truth that we fake

let me bask in his arms untill im ready to wake.

עצב
We.
Never us.

וידוי
Please,
Let me be.
Set me free.
There is nothing left of me.

ייסורים
I was normal before,
Now I'm not even myself anymore

woke up sweating, almost screaming

woke up from the truth to find myself dreaming

אהבה
Like air going thin-
I can hardly breathe.
Like being trapped in someone else's skin-
I can never leave.

You're sorry again
So I buy myself a new makeup, and I cover the scars.

There is always this feeling of something unsaid,
We both call it a vibe.
But I think it's just something inside
That wants to come alive.

אהבה
When I said everything but what I wanted to say,
I lied.
Then I said everything but how I really feel,
even though I tried.

"אני לא רוצה להתאהב" שיקרת
והאמנתי.

געגוע
איך מסבירים לילדה שמחר היא כבר תמות?
איך עומדים לידה
ועוצרים את הדמעות?

אלוהים
אני מקנאה בך שיש לך אלוהים כל בוקר כשאתה קם,
אבל אל תדבר איתי על האלוהים שלי

אם רק היית שמש נצחית בראש צלול
או לפחות דמעה יבשה בכאב מהול

את צלקותיי אחביא תחת צמידים
ואת כתם הלידה תחת שרשרת.
ורק כשלא אוכל לזהות יותר את עצמי במראה
אצא לעולם
ואציג:
אני.

תחושתי
אני לא זוכרת
את מי ממני
שכחת לאהוב

בדידות
"יש אלוהים בשמיים" היא אמרה,
"והוא לא כועס"
'זה כמו להגיד שאת מחזיקה קרח בידיים' חשבתי,
'ושהוא אף פעם לא נמס'

ובלי הרבה מילים,
ביקשו ממנה לחיות.
ומה עכשיו?

הם מתדפקים על דלתה אחד אחד

גיהנום
בין ילדה תמימה ומתרגשת
לבין אשליה מתנפצת,
יש הבטחה שלא יאנוס.
והבטחות תמיד מקיימים

"מתן חכה!" אני מתחילה להתחרפן
לא, לא מתן - ספיידרמן.
ומה עכשיו? אני מרי ג'יין?

פנטזיה. אשליות.
החומר ממנו עשויים חלומות.
חלומות שלא מתגשמים.

גיהנום
ולא אכפת לה מה אומרים
לא היה לה אלוהים
אפילו לא באותו הרגע

קצרצר
להגיד לך
לא.

יחסים
אני אומרת לך. אתה אומר בוקר טוב.
אני פותחת לך את השפה

כי על הפגנת אומץ צריך לשלם את המחיר.
וכשיושיבו אותי מולך בחדר קטן,
כשבינינו בקושי שולחן,
אני אמחה דמעה בשקט ואשאל

עצב
והמוח שלי כבר עשה הכל, המציא סיפורים
איך אנחנו נפרדים, חוזרים ושוב אוהבים.
עשה הכול חוץ מלשכוח.

יעלי שואלת אם אני זוכרת
כשהלכנו לגן השעשועים
"זה היה כשאמא הייתה בחיים"

בערב, אתה אומר לי לכבות את האור,
לעשות מקלחת,
ולרדת לך לפני שאני הולכת לישון.

יעלי אומרת שהיא התגעגעה והיא מחבקת אותי חזק
החיים נראים לי לפעמים כמו לוח גדול של משחק
ואני רוצה שיעל תנצח.

אני מנסה לבנות קו זמן
אבל הוא נוזל לי בין האצבעות

אבל אני רק יודעת שכואב.
ולא ממש משנה לי ממה.

והכוח הזה להביא אותך לדוכן העדים,
הוא לא באמת בא ממני.

אשמור צלקות וסימנים כחולים על גופי
ואשיב בליטוף מנחם.
ולא אבקש דבר.

קצרצר
את לוקחת את הסכין, אמא
ונועצת בי היישר

כאב
אני איאלץ לחיות עם הידיעה
שאתה יודע לראות אותי גוססת
וללכת.

לפעמים אתה מוזר
וזה בסדר
כי בעצם אתה מוזר תמיד.
אף פעם לא תיתן לכל מה שרגיל בך להגליד.

מה עוד?
כבר לקחת הכול.

יחסים
אתה מצטדק ואומר
שבאהבה אתה מבין גדול

כשאתה מסתכל עלי,
עיניך עיוורות לגווני הכחלחל
כשאתה מלטף אותי,
ידיך לא מודות שגופי קשה וקר

גיהנום
מכל הדברים שיכלה להשאיר שם
היא השאירה את עצמה

הנשמות האבודות כולן יחד,
צועדות הטור אפל דומייה.
כוכב צפון מנצנץ בכוח ייאוש,
מלנצנץ ולנצנץ לאין עונה כבר תשוש.

ואין בי כלום.

מקלפת את שברי היום.
דם שנקרש מאבד את גוונו האדום.
שוב נשברתי על המדרכה.
שוב מצאתי את עצמי בוכה.

אתה מספר על שבעת מדורי הגהינום שעברת
חושף צלקות שמכסות את בטנך,
מספרות סיפור קשה מנשוא.
"איך אני יכול לא להאמין באלוהים אחרי דבר כזה?"

ייסורים
החלל שהשארת בי
לאט לאט הופך לריק

"אני הייתי זומבי"
הוא נזכר אחרי שעות
ומדליק את החושך
אבל אז מחליט לכבות

כעס
למען שלום בית
קברי את עצמך.

אני שוכבת על המיטה שלך
מתבוננת בך יושב מול המחשב,
שר לעצמך שירים שרק אתה אוהב.

מינימליסטי
אני לא יודעת מה חשבתי
כשהרשתי לעצמי

רק עוד רגע לעצום את העיניים
העולם יכול להמשיך. או לעצור.
לך זה לא משנה.
רק עוד רגע לעצום את העיניים.

בדידות
מנסה להשכיב את המחשבות לישון
ללא מוצא.

גיהנום
ולעולם לא אוכל עוד להגות
את אשר דמעותיי בוכות.

עצב
מנחם לא מנחם
ובאמצע הלילה עוד ילד מתייתם
ודמות האב החסר לא תצילך משקריך
ואני כבר לא מאמינה,
האם דמות האב האחר פוקדת את סיוטך?


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אוטוביוגרפי
75D השמאלי שלי, עם תפר כפול, ברזלים ותמיכה מקסימאלית, לא
יכול להכיל את ליבי.

דרוש לי שונא סוכרת. בדיוק כמוני. מישהו שגם אחרי 12 שנים עוד
לא למד לקבל ולהתמודד. מישהי שעובדת על עצמה שאם היא מזריקה
כמה יחידות יותר, מותר לה עוגת שוקולד חמה עם גלידה וקצפת

"השנה הזו הרגה אותי", אני מספרת לה. אבל נגה לא מסכימה.

היפרדות
זו לא פרידה.
זו לא פרידה אם לא היינו ביחד.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אני בוחנת את הסביבה המוכרת של החדר שלי ואת הפנים האהובות של
חבר שלי שהדאגה נחרצת על פניו. "לא, לא" שיקרתי. "שקרנית" הוא
חייך חצי חיוך והעביר את ידו בעדינות על גבי.

אולי החיוך שלי יידבק לשלך
ואולי נקרא לזה נשיקה.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה

סידרה
אל היצירה




אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
שאלה היפוטתית-
אתה בשנת
1906בבאר
באוסטריה, ואתה
יושב ליד בחור
שקוראים לו
אדולף. אדולף
הזה עוד לא עשה
שום דבר רע
בחייו, לא נכנס
לכלא, ועוד לא
פיתח את הדעות
האנטישמיות שלו.
האם היית יורה
בו ובכך מציל
מליוני אנשים
מהשמדה, או הולך
לבמה חדשה וכותב
על זה סיפור?

סלוגן שלא בטעם
טוב.


תרומה לבמה





יוצר מס' 48631. בבמה מאז 7/3/05 13:43

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לוירג'יניה גל
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה