|
בלילה חלמתי על צביקה פיק וחלמתי שהוא באמת עושה קאמבק כמו
שחבר של אימא, ההוא מהאמבולנס, הבטיח.
בבוקר קמתי וחיפשתי את צביקה בקופסה שלו, אבל הוא עדיין היה
מת.
אימא שלי שוב התלוננה על הריח בחדר ואמרה שאם זה יימשך ככה, אז
היא תפטר את העוזרת.
|
כל כך להוטה הייתי לפתוח עוד אלבום, לגמוע את העבר הזה, לחיות
את החיים דרך אנשים אחרים. כשהנחתי את ראשי על האלבום, אימא
כיסתה אותי בשמיכה שלא יהיה לי קר, נישקה אותי, וכשפקחתי את
עיניי היא שאלה אותי ברוך, "למה את לא חיה את החיים שלך?"
|
גלית מתחתנת היום, דווקא אתמול המכונית שלי החליטה לשבוק חיים
באמצע צומת סגולה, המוסכניק אמר שזה עניין של כמה ימים להחליף
את האלטרנאטור, זה יעלה לא מעט אבל המכונית שלי תהיה כמו חדשה
אחר כך.
|
היא מסתכלת לתוך הסיר ומקללת. בזמן שהייתה שקועה במחשבות
שליליות על החג, העוף הספיק להישרף ולהידבק לסיר. היא לא הייתה
כל כך מיואשת בניסיון האלף ומשהו שלה להקטין את המעגל
האלקטרוני, אבל עוף זה כבר סיפור אחר.
|
אבל במקום שאגה יצאו לו מהפה מילים. שמות של אנשים שהכרתי,
אהבתי, שנאתי ואיבדתי בחיים. מגרעות שלי, פחדים שלי. האריה
דיקלם מילים של שירים שאהבתי ולא זכרתי, שאג מילים שאמרתי ולא
התכוונתי אליהם, מילים שפגעו באנשים.
|
יעלה, הבת של ענבר, אמרה היום אבא. בדיוק צילמתי אותה כשענבר
יצאה לקנות כמה דברים. היא זחלה על הרצפה, הסתכלה למצלמה
בעיניים הכחולות הגדולות שלה, עיניים תמימות כאלה, ואמרה
"אבא". פתאום הנחתי את המצלמה בצד ולקחתי אותה על הידיים, ולא
יכולתי לעצור את הדמעות.
|
האמת היא שלא הכרתי אותו אישית, כי הוא נפטר הרבה לפני
שנולדתי, אבל ידעתי עליו די הרבה מסיפורים של ההורים שלי.
כנראה שהוא השאיר עליהם רושם ממש חזק, כי הם קראו לי על שמו.
הם תמיד אמרו לי להיזהר שאני לא אגמור כמוהו, בגיל עשרים פלוס
מדמם מתחת לאיזה גשר, אם כשה
|
למחרת הוא קם בבוקר, צחצח שיניים, אכל חביתה, המציא איזו נוסחה
של אנרגיה גרעינית, סתר את הקוסמולוגיה ההליוצנטרית...
|
מצבות על גבי מצבות הם נערמים פה, אחד אחרי השני, נערים צעירים
שנגדעים בדמי ימיהם, והאדמה שותקת, והטבע רק זורה אבק על הכאב.
|
והיא זוכרת את היום הזה. זוכרת איך היא כמעט קפצה. נשענה על
החלון הפתוח, קומה חמישים, חישוב מהיר - 100 מטר, זה בערך שלוש
וחצי שניות עד לנחיתה על הקרקע. המוח שלה פעל בקדחנות לחשב לפי
חוק שימור התנע מה יקרה אם היא תיפול בהתנגשות פלסטית על
הקרקע, אבל לא היה לה
|
"אפשר סיגריה?" שמעתי קול מאחורי. הסתובבתי. זאת הייתה סוזן.
היא העיפה את השיער הג'ינג'י המתולתל שלה לאחור ולקחה את
הסיגריה שהגשתי לה. היא התקרבה אליי כדי להדליק לי את הסיגריה,
בכוונה נצמדה אליי ואז צחקקה בעצבנות ומלמלה, "איזה דייט
מעצבן..."
שתקתי. לא היה
|
את משה הכרתי לא הרבה זמן אחרי שהחברה הראשונה שלי התאבדה.
סיפרתי לו, כמו לשאר החברה במילואים, איך שהיא איימה שהיא
תקפוץ מהמגדל שעמדנו עליו, פעם סיפרתי את זה על מגדל עזריאלי
ופעם על מגדל שלום. ואיך שהצלתי אותה ברגע האחרון והיא הודתה
לי, ועל איך ששינתי את דע
|
כמה שנים מאוחר יותר, אבא עשה מסיבה גדולה והזמין כל מיני
אנשים חשובים, אפילו את ההוא מהפרסומת, ההוא, נו... זה שלועס
מסטיק ויש לו שיניים נוצצות. שכחתי איך קוראים לו. בכל מקרה,
אני ברחתי כי אבא לא הרשה לי להשאיר בבית את הצב שלי, משה.
|
בבית הישן של סבא וסבתא יש כזה חור קטן באדן החלון, כזה קטן
שכמעט לא שמים לב אליו, ובתוך החור יש מן זכוכית ירוקה כזאת
שאם מסתכלים לתוכה, רואים דברים כמו מלך שמן עם כתר ומלכה יפה
עם שמלה ארוכה, ולפעמים, לפעמים רואים גם את הנסיכה.
|
בדרך לגיהנום גנבו למישהו את הגיטרה. חוץ ממנו, אני הייתי
היחידה שם עם גיטרה, אז חשדו בי שאני הגנבת. עוד לפני שהגעתי
לתיווך כדי למצוא דירה, עצרו אותי ברחוב שוטרים עם מדים אדומים
וביקשו שאני אראה להם את הגיטרה.
|
כשהשתחררתי מהציפורניים שלו, קמתי ללכת. הוא הסתכל עליי
בעיניים מתחננות, נוצצות מדמעות, אבל שתק. כעסתי. הוא היה חכם
מספיק בגיל ארבע כדי להבין מה קורה, אבל לדבר הוא עוד לא ידע.
הוא הסתכל עליי ושתק גם כשהתרחקתי.
|
מרים הולכת רק על הקווים. זה מסוכן, אם בטעות הולכים לא על
הקווים. אפשר למות מזה. בלילה, הייתה מרים מצמידה את אוזנה
לדלת חדר השינה של הוריה ושומעת את אמה בוכה. "משהו לא בסדר עם
הילדה", היא הייתה אומרת תמיד.
|
מסגרות-מסגרות הוא סידר לו בחדר השינה עם תמונות של אימא ושלו
בכל הטיולים שלהם באירופה, שלי, ושל סיוון, כאילו שאת הזיכרון
הזה יכול היה לקחת אתו לקבר.
|
למרות שבחיים שלי לא דיברתי מילה בגרמנית, קמתי בבוקר והתחלתי
לדבר אל עצמי גרמנית מול המראה. זה קורה לי הרבה. פעם רציתי
לשאול את הדוור אם יש דואר לכהן דירה 11, אבל זה בטעות יצא לי
בסוואהילית והוא לא הבין אותי. במשך אותו היום הכל הלך בסדר.
זאת אומרת, רק פעם
|
אבא נכנס לבית בסערה ופוקד על אימא להדליק את משדר הרדיו. הוא
אפילו לא מספיק להוריד את הכובע והמעיל או לנשק את אימא ואומר
לה שמישהו ירה בנשיא.
|
עוד טל ליל אמש רווי בניצניי
עת השמש לזרוח עליי
את מסך הברזל מכסה וילון הקטיפה
עליי התאנה מפוזרים על האדמה
זהו בוקר ימיי.
|
את להבת האהבה אשר הדלקתי
מתפרצת בסער, יורקת האש
כגפרור דק ודל בה אחזתי
מול משב רוח עז שסירב להחלש.
|
אמש חשבתי על אשר היינו
ליטפתי את עצמי לדעת
ונרדמתי בוכייה.
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
"אז... אתה הולך
לקרוא לעצמך
שמואל
איציקוביץ'?"
מתוך הפרגמנט של
חרגול
חרגולוביץ',
"מליון ואחת
דרכים לגדל שיער
פנים מבלי
להתגלח" |
|
