|
נולדה ב-1985, עברה יופי של ילדות, בגרות קשה ובחרה
לחיות.
רומנטיקנית חסרת תקנה, אוהבת לחלום, לא יכולה לחיות
בלי צדק וממש לא אוהבת לראות אנשים סובלים.
מה הסיפור שלה? השנה (2004) הייתה השנה הקשה ביותר
שעברה בחייה... לא מבחינה פיזית, אלא משבר נפשי. אבל
היא לאט לאט יוצאת מהתהום אליה נפלה, מטפסת למעלה,
ובין שאר הקטעים שלה תוכלו לקרוא כמה "חוויות" שעברו
עליה מהתקופה הזאת.
תקראו, תתעניינו, תזדהו, תגיבו ושיהיה לכם אחלה יום!
חזרנו לאוטו שלו שלובי ידיים. היה קריר, הקשבנו למוזיקה טובה
והסתכלנו הרבה... אחד על השני.
|
ניסתה להעביר את הזמן עם חברים, לצחוק, לחייך... רק אחרי חצי
שעה, כשכולם דיברו אחד עם השני ואכלו, היא הרשתה לעצמה להסתכל
עליו. בחנה אותו. הוא הסתפר. העיניים שלו כבויות. הוא כבר לא
אותו הדבר. הוא השתנה. אין לו כמעט אף אחד בחיים שלו. מה קרה?
|
עברנו כל כך הרבה מכשולים בשביל להיות ביחד:
המרחק, הביישנות, הנסיבות...
ועכשיו אתה עומד להרים ידיים.
|
אני חיה בה כבר 18 שנים
וכולם לבועה שלי לועגים.
|
היית זה שגרם לי לצחוק בלי הפסקה
היית זה שאיתו דיברתי עד עד שהבוקר בא
|
למרות שכל כך הרבה אנשים צוחקים על המילה "אהבה" ומאמינים בכל
ליבם שהיא לא קיימת, אין - כולם רוצים לחוות אותה.
|
שאר ימיי חיי אני אחיה בתוך קופסא של פחדים וחושך, ללא כל
סיכוי לצאת ממנה. ואז - פרשת דרכים. עומדות בפניי שתי
אפשרויות: האחת, לחתוך את הכל, לוותר, להרים ידיים בפני הסבל
הנורא הזה שהחיים הציבו לפניי. השנייה - להמשיך לחיות, להילחם
אפילו אם זה אומר לסבול עוד,
|
ומכל הלב - שיהיו לך אחלה חיים ותהיה מאושר
|
אני שונאת לשכוח בן אדם. פשוט שונאת את זה! אז למה לעזאזל אני
צריכה את זה? לא רוצה את זה יותר... לא רוצה להרגיש מושפלת,
להרגיש חשופה, מאוכזבת, עצובה....
|
לפעמים אני מתחרטת על דברים שנייה אחרי שאני עושה אותם, אבל
אולי אני מפיקה מהם לקחים...
|
אתה פוגש בן אדם. איזה משהו, לפעמים לא ברור מה, גורם לכם
להתחבר. מין קליק כזה, מין רגע שבו אתה יודע שתשמרו על קשר כזה
או אחר. זה יתחיל מהנושא המשותף שחיבר ביניכם, וימשיך לנושאים
אחרים, יומיומיים, ומי יודע - אולי אפילו ימשיך לחברות נפש.
|
ליד בית הקפה יש תא צילום. נחייך וניכנס לתא. נתחבק ונצטלם.
מזכרת.
ושוב, ניתן לרגלינו ולדיבור להוביל אותנו את דרכנו, שתימשך כמה
שעות טובות.
|
מה קורה לי? מבחינה רציונלית - אני אמורה לשנוא ולשכוח אותך.
אני פשוט לא מצליחה. מתגעגעת יותר מדי. האופי התמים שלי תמיד
מקווה שיום אחד תשתנה ונחזור לדבר.
|
"ורד, אני לא יודע מה יהיה עוד שבוע, שבועיים, חודש, שנה. אני
יודע שאני מתחרט ושאני רוצה שנהיה ביחד".
"במובן הרומנטי כאילו?"
"כן. את יודעת - זוג".
|
זה פשוט לא ייאומן איך שיר אחד יכול להעלות כל כך הרבה
זכרונות!
|
ואז זה הגיע. בחופ הגדול שבין י"א ל-י"ב, נחת עליי דיכאון שלא
מהעולם הזה. במשך שנה הייתי עסוקה בלהילחם הזאת. להילחם עד
שאני אנצח. ותנחשו מה - ניצחתי!
|
|
|
האשתורת היא
אופיום
לעמונים!
זוזו לסטרי,
שחקן מילים |
|
