|
ורה ילידת 1983, החליטה שהיא רוצה עוד דעות על מה
שהיא עושה, סוף סוף אחרי תקופת יובש רצינית חזרה
לכתוב וואלה בא לה שתגידו כל מה שבא לכם! היא לא כל
כך אוהבת לספר על עצמה, אתם יכולים להסיק מסקנות
בעצמכם... תיהנו מהטיול במוח שלה, אבל תזהרו, זה
יכול להיות ממכר...
לאחר כמה שעות הייתה מתעוררת, מותחת את הבהונות, מסתובבת חצי
סיבוב עצל ובנשימה עם חיוך מנשקת את הגב החלק, שואפת את הריח
המתוק, המוכר, ומתענגת, מממ... כמה טוב...
|
לאחר שסיימה ניגשה אל הכיור ונעמדה מול המראה, המומה מהדמות
המשתקפת כאילו זו הפעם הראשונה שרואה את עצמה... "כמה, כמה בן
אדם יכול להיות מכוער?! עד כמה דוחה אפשר להיות?!...".
|
היא חשבה על זה שהוא תמיד מנסה להגיד לה מילים יפות וקצת לדבר
על כמה שהוא אוהב אותה וכמה שזה לא יוצא לו טבעי, "מהסרעפת זה
צריך לצאת - כמו השירה", חשבה.
|
מבטו תמיד היה מכוון למעלה - לשמיים המשתנים מיום ליום, מדקה
לדקה, "אני יכול להיות מדען שמיים" אמר לא מזמן למורה
לביולוגיה וזו צחקה ממנו להפתעתו...
|
"איך אפשר לחיות בכפיה כזאת? עם מחויבות כזאת? תדליקי, תכבי,
תדליקי, שוב תכבי, תסתכלי, תנופפי, תמששי, תשפשפי, תריחי,
תאכלי, תשתי, תכיני, תקומי ותשבי, תקומי ותשבי, יותר מהר, עוד
קצת, ודי...
|
an unexpected guest
broke into my heart
|
Please tell me the story once again
I want to read between the lines
|
הבדידות היא המצב הטבעי של האדם
רק תתחברו לעצמכם ותכבשו את העולם
|
את הרוע שנוטף
את הפה שטורף
בלי לבלוע
|
הקול נשבר
ואין מנוס למילים
שרוצות לפרוץ אל החופש
|
מהלכת בשביל מפותל במוחה
הליכת שיכור
|
מתחפרת מתחת לחול החם
זה ממכר לעצלנות
ולהכל יש עלות
|
בתנועות חדות מזיזה את ראשה
מבולבלת מעצם היותה אישה
|
הכאב הוא גאון
גורם לזנק למעלה
|
כל מה שצריך זה רגע
לשנות את פניו של העולם
|
בזמן האחרון אני מתפוצצת, מחפשת דברים שלא מובן לי מה הם
בעצם... מתענגת, פוגעת, נפגעת, הולכת לתהום כשברור לי שלשם פני
מועדות.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
נאצי!
אחד קורא לכלבו
נבוכדנאצר בשם
חיבה. |
|
