מבולבלת. מצטטת, מצטטת המון, כי מישהו תמיד כבר אמר
את זה קודם ויותר טוב. מתלבטת. שומעת מוסיקה, מזמזמת
את המילים, כותבת קוראת כותבת, הולכת לים. חיה.
מבזבזת זמן, בוכה על חלב שנשפך, מתעשתת. לפעמים.
שורדת, או שלא, תופסת פוזה מלנכולית, מתפרצת,
משתתקת. קצת מסתגרת, הרבה מחצינה, מתנדנדת. בוחרת
דרך, רצה קדימה, בורחת אחורה. צריכה לבד, מחפשת
ביחד, מפספסת הזדמנויות, מתחרטת. מחייכת. רוקדת בגשם
הראשון, מדוכאת כל החורף, מתחממת בשמש בשרב הראשון.
ציניקנית חסרת תקנה שלא יודעת מתי להפסיק.

למלך מידס יש אוזניים כמו של כל אחד אחר בעיני רוחה היא עומדת על ענן ומביטה למטה, והמרקם האוורירי, החלול, כבר אינו יכול להחזיק את משקלה ההולך וגדל. וברירותיה, לקפוץ או ליפול, נראות כלא שוות את נטל ההחלטה. הן בסופו של עניין היא תמצא את עצמה למטה.

בדרך האבנים הצהובות יש שביל אחד שמוביל אל הקוסם שלי ואף מתנדב של הקרן הקיימת לא פילס לי דרך בסבכי הקוצים וסימן לי אותו בפסים צהובים על דפנות הסלעים בצידי הדרך.