|
בכסא לידי, לא רחוק ולא קרוב, מין מרחק נייטראלי כזה, ישבה
אישה שמתקרבת לגיל ארבעים, היא לבשה מכנסי בד שחורות מגוהצות
וחולצה לבנה שמכופתרת בדיוק כפתור אחד יותר מדי בכדי שתמשוך את
תשומת לבו של נער כמוני. על אפה היו מונחים משקפי ראייה
|
אין דבר יותר מטריד מאשר שיש לך בעיה, אך אתה לא מצליח להגדיר
אותה. זו הרגשה שלא עוזבת אותך ובעיקר לאחד כמו אלוהים - שתמיד
היתה לו בעיה לתת שמות לדברים. הרי אפילו כשהוא ברא את כל
החיות, הוא הטיל על אדם את המשימה לתת להם שמות.
|
אתם רואים אותי ככה וחושבים לעצמכם - איך בנאדם מגיע למצב כזה?
כ"כ הרבה פוטנציאל, בחור כזה מוכשר, כולם היו בטוחים שאני אגיע
הכי רחוק שאפשר. והכל בגלל בחורה? זה מה שעומד לכולם על הלשון
כששומעים את הסיפור שלי - בגלל בחורה.
|
אוי כן, שמה בדיוק, כן דנה את אוהבת את זה ככה הא? תחזיקי אותו
חזק כן אני אוהב שאת מלטפת את עצמך, אוח את גדולה, אה... אה...
אההההההה.
אין כמו להתפרק במקלחת אחרי יום קשה, כמעט כל פעם שאני במקלחת
זה כבר בא די אוטומטית- המים החמים, השקט שלך עם עצמך.
|
יש מקום אחד, לא ממש קרוב ולא ממש רחוק, ז"א הוא יכול להיות
ממש מעבר לפינה והוא יכול להיות גם בסוף העולם שמאלה. בכל
מקרה, המיקום שלו לא מהותי כמו המהות שלו.
|
מאז שיוחאי זכר את עצמו, הוא רצה לכתוב סיפורים קצרים. תמיד
בגן הגננת הייתה שואלת את הילדים מה הם רוצים להיות כשיהיו
גדולים, דוד היה אומר שהוא רוצה להיות מלך, רינת רצתה להיות
דוגמנית, מושיקו היה אומר שהוא רוצה לעבוד במפעל לייצור
מכוניות כמו אבא שלו, ולין רצ
|
"אתה עדיין ישן? נו קום כבר יא עצלן, קום כבר אחרי 13:00 מה
קורה אתך תגיד לי"... לאחר כמה שניות ללא כל תגובה נשלחה כרית
לראשי והאור בחדר הודלק. פתחתי קצת פחות מחצי עין שמאל
והשתדלתי לגייס את כל העוינות שיכולתי ב"מבט" הזה לשניות מעטות
לכיוונה של מיקה אחותי..
|
פעם ראיתי בטלוויזיה תכנית
סיפרו שם על משהו שגרם לי לחשוב
דיברו על כך שבחלל יש סימפוניות של גדולי המלחינים
שפשוט נעות להן במרחבים הפתוחים
וחשבתי לעצמי אז שאני יכול לומר משהו
ולכוון את המילים לשמיים
|
|
|
למה אני, למה זה
תמיד אני? |
|
