|
בהתחלה זה הלך די בקלות.
שעה אחר כך התחילה לבוא לי הג'אננה.
הבנתי שאני צריך משהו במקום.
או כמו שהדוקטור אמר: "סובלימציה".
|
ואז יום אחד הוא הגיע. אני ידעתי שהוא יבוא. כל פעם אחרי שהיה
פיגוע, הייתי מחפש אותו בעיתון, ובסוף הוא באמת הגיע. החמסניק
שלי. לקח איתו 12. חצי מהם ילדים, שלא עשו רע לאף אחד.
|
"אתה שומע" אמרה רותי בזמן שצעדנו בשדרות נורדאו, זה היה אמצע
הדייט השני שלנו שאת חלקו הראשון בלינו בליטוף הדדי בשורה
האחרונה של קולנוע צפון שברקע על המסך רץ לו איזה סרט פולני
שזכה בפרס המבקרים של פסטיבל קאן או משהו כזה.
|
כתם הקפה התפשט על סדין הסאטן הלבן כאילו היה מבחן רורשך
משונה, היה לי קצת עצוב על המצעים, בכל זאת שמרתי אותם
להזדמנות מיוחדת. עכשיו הגיעה ההזדמנות, מצאתי לסט את השימוש
האולטימטיבי.
|
כן, כן, בשנות השמונים העליזות מראהו של תלמיד שביעית המביא
ביד בעזרת גליון 'לאישה' (אפשר גם עם פטריק קים) כשברקע קולה
של לאה עוז, היה בהחלט חזיון נפוץ.
|
נהיה שקט ואז הופיע גריבה הקצין ומצא אותי בוכה. "מה קרה, כמה
קפצונים ואתה מנזיל כמו נקבה?". לא עניתי לו. רק חשבתי עליה
ועל איך זה שהייתי בטוח שאני לא ארגיש כלום ועל איך שהרגשתי.
אחושלוק הרגשתי. פגז למוח היא הביאה לי.
|
"כן, לשתי הקופאיות האתיופיות ב-PM:AM קוראים 'אביבה'". "מאיפה
אתה יודע איך קוראים לקופאיות ב-AM:PM ?" , היא שואלת. "השם
מופיע על המסך של הדף חשבון", אני עונה.
|
|
|
אני לא כותבת
סלוגנים גרועה,
אני מאותגרת
סלוגניסטית. |
|
