|
יליד 1985.
קורא "איים בזרם" מאת ארנסט המינגווי.
הטוראי לא ענה מילה ורק המשיך ללכת. הוא הסתכל על הבתים
האפורים שברחוב ובעיני רוחו הוא ראה אותם הרוסים. הוא הסיט את
מבטו לכביש בניסיון נואש לשכוח מהמראות הקשים. המכוניות הרבות
נראו לו כמו טנקים... כמו שהיו בברלין לפני כמה חודשים.
|
32 שנים חלפו מאז פקדתי את בית הוריי בפעם האחרונה. הייתי אז
בן 21, ובדיוק השתחררתי מהצבא. באתי לאסוף את החפצים שלי
מהדירה שלהם. מאז לא חזרתי לשם. לא יכולתי להתמודד עם
הזיכרונות הקשים שלי משם. מצד שני גם לא מכרתי אותה לאחר
שהוריי נפטרו, אפילו לא בתקופות שנז
|
ארצות הברית היא לא בלתי חדירה - אתה עלול לטעות ולחשוב ששום
גורם לא יכול להשיג את מאות המיליונים שחיים בשלווה מאחורי
שטרות הדולר
|
לא ידעתי איפה היא גרה, אבל התעודדתי בזה שאף אחד לא ידע איפה
היא גרה. רק ידעו שהיא גרה אי שם בין הרחובות, הכבישים והבתים.
הרחוב היה שומם, בכביש נסעו רוחות הצפון. שדים של חצות מלמלו
פסוקי תהילים כדי לעורר אצלי תחושות רוחניות חבויות.
|
"קול ישראל מירושלים שלום רב. השעה שבע, והנה החדשות: הסכם
השלום בין ישראל לסוריה ייכנס הבוקר בשעה 11:00 לתוקפו. רמת
הגולן פונתה מתושביה על אף ההתנגדות הקשה של רבים מהם. ישראל
יצאה משטח הרמה וכעת נוכחים בה כוחות או"ם שימתינו עד לבוא
הכוחות הסוריים."
|
היה היו פעם בעמק הפיקוס הכרות 3 מלכים. לראשון היה כוח אבל לא
היה מוח, לשני היה מוח אבל לא היה כוח ולשלישי לא היה כלום.
והשלושה היו כבולים האחד לשני מבלי יכולת להיפרד.
|
אמא, שאי את התג מעליי
נותר לי רק לומר שלום
חושך ירד, וכיסה את עייני
אני מרגיש שאני נוקש על שערי מרום
|
במכתב מעין זה, שהוא מכתב פרידה, נוהג אדם לסכם את חייו ואת
פועלו. ובכן אומר לך, לו הייתי מקבל את ההזדמנות לחיות את חיי
בשנית הייתי עושה את אותם מעשים שעשיתי. אולם ההבטחה לאחור
פסולה היא שכן את הנעשה אין להשיב ונוסטלגיה היא מושג שלא קיים
בלקסיקון שלי.
|
|
|
כשחונקים דרדס
לאיזה צבע הוא
הופך? |
|
