[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על צוציקית עייפהאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המעריכים את צוציקית עייפה
צוציקת עייפה זאת ילדה אבודה שמזמן כבר איבדה את
דרכה.
הכתיבה עוזרת לה להוציא את כל מה שעובר עלייה וכל מה
שיש לה שם בלב.
היא לא מסוגלת לכתוב על דברים שלא קרובים אלייה
ורושמת אך ורק על מה שרואה מסביבה והכי חשוב-שזה בא
מהלב!
הכתיבה היא כתיבה מאוד סובייקטיבית.
אם הדרך בה הובעו הדברים יפה או לא-זה כבר אתם
תחליטו וצוציקית מאוד תשמח לקבל תגובות על מה שכתבה.




לרשימת יצירות השירה החדשות
Outside everything looks fine
She look like a normal girl...

I want my life to be just like my dreams,
Just like in the fairy tales,
When all you wish for
Comes true.

What are we living for?
Everyone have to die sometime.

It was her sister's gun.
She looked at him,
trying to decide
Decide whether to take him
Whether to take him or not.

כלפי חוץ אדישות מפגינה
יוצרת לעצמה קליפה קשה

לא יכול להיות רק טוב
לפחות לא לתקופה ממושכת...

בדידות
כולם משקרים לי!
כולם הם צבועים!
ואני כאן נחנקת,
נשברת מהחיים.

בכל שחור יש גם לבן
תמיד טענתי כך!
הכל תלוי בנו - מה אנחנו בוחרים לראות!

הולכת ומסתבכת
עוברת שם בדרך,
דרך ללא מוצא
דרך לא ברורה.

נמאס להתחשב תמיד בכולם:
לעשות מה שההורים רוצים
להתנהג לפי נורמות

היא הייתה רעה בכיתה
התעללה בילדים כל הזמן.
הם שנאו אותה
קראו לה מכשפה.

עכשיו היא מרגישה פחות מפוחדת.
כמובן בודדה,
רק יותר משוחררת.

יחסים
ביחד היא עליו משפיעה
הוא עליה משפיע
שינה אותה, שינתה אותו
היו יחדיו לזמן ארוך.

אז עכשיו פה לבד, אבודה, בודדה
אני עם עצמי בליל סערה
אף-אחד לא יבוא, לא יצילני מכאן
לגמרי לבדי, לבדי בעולם

אני נחנקת
אני בתוך בועה.
הבועה עם הזמן מתחזקת,
ואני לכודה בתוכה.

כולם כל השנה
ליום זה מחכים.

הגות
צביעות - אי-אפשר איתה
ואי-אפשר בלעדיה.

יש לי ידיד,
הוא חי בבועה,
מעדיף להתעלם ולהעביר את הרע.

הם בטוחים שאותי הם מכירים
מכירים יותר מכל אדם אחר

למה תמיד כל-כך אכפת לי מכולם?
חושבת עליהם עוד לפניי.
העיקר שהכל יסתדר אצלם בסוף,
לא ידפקו ויכלאו לבעיות.

זה פסיכולוגיה הפוכה
לא כוונה של הריגה
עוזר לי להבין
רוצה מוות או רוצה חיים.

נמאס לי כבר
זה עולם של צבועים
כולם אינטרסנטים
רק בעצמם מעונינים.

הוכיח עד כמה מראה מסנוור
הוכיח טבעו של עולם הוא כזה.
העולם שלנו בנוי ממראה
אנשים שטחיים שרק זה משנה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
בד"כ האנשים נשארים אותו סוג בכל חברה - בבית, בבי"ס, עם
החבר'ה...
אם בבית אני "הכבשה השחורה", אז גם בבי"ס סביר להניח שהמורים
תמיד יטפלו אליי ובחבר'ה תמיד ינסו לא לשתף אותי בכלום, לא
להזמין אותי לשום מקום ולמצוא אותי רק שהם צריכים משהו - פשוט
ינצלו אותי!

כל פעם שדברים מתחילים להסתדר, אנחנו מאושרים ואומרים:
"סוף, סוף!"- אפילו מתחילים להרגיש את הבעיטות...
אבל אז מגלים שהיו אלו רק גזים.

פניה
חודש עבר, הייתי אמורה ללמוד להסתדר-להתרגל כבר.
אז למה לא הצלחתי? למה זה עדיין קשה?
עדיין לא הפסקתי לכעוס על כך שהשארת אותי כאן איתם לבד!

המראה הוויזואלי מאוד מבלבל ומשפיע לצערנו על המחשבה של בני
האדם, ומטעה אותנו נורא.
אני רואה את החיים והמוות בצורה שונה לחלוטין, אני חושבת,
שחיים זה כאשר הנשמה בריאה וטוב לה, כאשר הכל אצלה תקין והכל
פועל בצורה סדירה - בנשמה! לא בגוף!

הרהור
למה כל דבר אני מורחת?
לא מסוגלת לעשות שום דבר מתי שאני באמת צריכה.
אני תמיד מתחמקת מלעשות את הדברים ומושכת את עשייתם.

עזבה? כן.
בעיקרון זה היה רק לפני כיומיים אבל זה נראה הרבה יותר מזה.

ביקורתי
"שלום!!! איך התגעגעתי אלייך!!! מה שמעתי התפרסמת? סדרי איזו
פרוטקציה, עבודה משהו..."
(אני כל-כך לא סובלת את הזונה הזאת!)




"הייתי ילדה
נורא מכוערת.
נראיתי כמו מרבה
רגליים. ואז
בגיל 17 פתאום
גבהתי, רזיתי,
צמחו לי ציצים,
הכחילו לי
העיניים, האף
נהיה סולד
והשיער החליק".






דוגמנית.


תרומה לבמה





יוצר מס' 33097. בבמה מאז 22/3/04 17:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לצוציקית עייפה
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה