|
כמה מילים...?
יש דברים שהשתיקה יפה להם.
הוא מרים את ידו, חושש, הוא מעביר את ידו על שערה ועל לחיה
החמימה. היא נרעדת, והוא נרתע מיד, מפחד להעיר אותה. הוא מרגיש
מאושר, רק לשכב ולהביט בה.
|
ישבתי על הספסל בתחנת הרכבת שלי, וחיכיתי. לא בטוחה למה או
למי, אבל משהו בתוכי התרגש. פרפר קטן, לא צבעוני במיוחד, מאלה
שפשוט עושים הרגשה חמימה של אביב בפנים, התעופף לו אי-שם בתוך
הבטן. לא יודעת כמה זמן חיכיתי כך, שעה, יום, אולי שנים, פשוט
חיכיתי.
|
"מה בכוונה? מה זאת אומרת? הסתרתם אותו ממני?" אני לגמרי
מבולבלת, ומנסה לטפס חזרה אל הכיסא שלי.
"כן." היא עונה באדישות מעצבנת.
"למה?" אני שואלת שאלה שנראית לי מתבקשת פה.
"היו לנו סיבות", היא עונה לי וקמה.
|
אם הוא רוצה להיפרד ממני, זה החלטה שלו. וזה מה שהוא החליט.
כמובן שהוא לא שכח להגיד לי שכל זה בעצם בגלל שאם נשאר ביחד,
"זה לא פייר כלפייך". זה לא פייר כלפי?! חתיכת בן זונה דפוק,
כאילו איכפת לך אם זה פייר כלפי או לא!
|
No one knows the pain
Sunshine after the rain
Rising up in the east
Over the people who'll soon cease to exist
|
Oh... I'm falling
Deep under the ground
Nowhere to be found
Making no sound
|
Little girl,
Never talks about,
All the things he did to her.
|
Searching unfamiliar
Caresses of the forest
I'm looking for enchantment
For one so bright and honest
|
השקט חודר לו לתוך הדמעות
הוא יודע כבר אין לו לאן עוד ללכת
כבר עייף מלשמוע, עייף מלראות
הוא ראה בה פריחה, אך נותר בשלכת
|
רק חשבנו שיגיעו
ימים שקטים יותר
רק חשבנו שאפשר
לשבת, לדבר
לא חשבנו שפתאום
חלומנו ייגמר
ונותרנו המומים, עם המילים:
שלום, חבר
|
ראית באופק עננים שחורים
והאספלט מרגיש כבר לח, וקר מאוד
אתה פוחד, כי כבר שמעת סיפורים
שאת ריקוד החורף לבדי ארקוד
|
"כמה זמן עוד נשאר?" אני שואלת, מנסה לעמוד את חומרת המצב.
"שבוע, אולי שבועיים, לא יותר"
|
|
|
יש אנשים
שכותבים
סלוגנים,
ויש סלוגנים
שכותבים אנשים
(או לפחות
מנסים)
- לוחמת לזכויות
הסלוגנים. |
|
