|
במקום שניפגש
יש ריח משונה
של פחד
לחיצת היד תגדיר
את אופי הפגישה
ביחד
נישאר.
[עברי לידר]
מאז נובמבר 1990.
147 ס"מ.
לפעמים גדולה, לפעמים קטנה.
נהנית לשחק עם מילים יפות.
אוהבת.
לפעמים אני חושבת שהיא לא אמיתית, נראה שהיא לא מרגישה. לא
יכולה להרגיש. כל הרגשות שלה מזויפים, אפשר להרגיש את זה. היא
לא משדרת חיים, היא סתם שם.
|
צעד אחר צעד, אל תוך המקום שלך.
לא בטוחה לאן תגיעי.
עוקבת אחר הרגשות שלך, העזים מכדי שתוכלי להכילם בגופך הזעיר.
|
העיניים שלה היו בכל הצבעים, התחלפו לפי מצב הרוח שלה. אם
הייתה עצובה יכולת לראות את זה לפי העיניים החומות שלה.
|
כשאני כותבת אני רוצה את הדלת סגורה
ואת הבטן פתוחה
|
אני אגלה שם נבט קטן
של החיוך
שלך.
|
צור כעת,
ללא חשש
את יצירת הפאר הקרויה
שניים.
|
הדף הלבן שפתחתי
לבד
הוכתם בדמעות
היורה
|
שורה של אהבות
מסודרות כמו חיילים
בזיוף אחד גדול
אין לו אלוהים
|
העיניים והמוח מתנוונים מול מסך מרצד.
מחשבות - לא מחשבות חולפות - לא חולפות בראש.
|
המנסות לתאר
צבע,
זוהר ובוהק
ומרהיב וקודר.
|
כל כך מלאה
שבקושי מסוגלת לזוז
|
אל אמי,
אל אחי,
אל מיימי,
טובעת באין.
|
נעלמתי
בתוך הרים של מחשבות
|
ברחת
והשארת לי
המון
סימני דרך.
|
לעולם לא אוכל לשכוח
כמה מילים יפות,
שאמרת
שאת לא תצליחי לזכור.
|
טיילתי בשדה פרחים
ענק וצהוב
|
דברים מתוקים
עושים לי חשק
לדפוק את הראש
בקיר
|
לפעמים,
כשאני עוצמת את העיניים,
אני יכולה לראות הכל.
|
אני
בתוך הקופסא הקטנה
שלי.
|
לפעמים נדמה לי שסתם,
נגמרו המילים.
|
היא ירוקה מחדווה,
מכיוון שבניגוד לדעה הרווחה-
אמא אדמה נעשית ירוקה מאושר.
|
מסתתרת
בתוך מסכת שיער מפוארת
מכסה עד המקום
בו אוכל לראות
|
צחוק מרוחק,
מורכב משברי זכרונות
שעבר זמנם.
|
החולצה שלה לא מוצאת חן בעיני? לירות בה.
החיוך שלו מתוק מדי? לירות בו.
ההליכה שלו מעצבנת אותי? לירות.
|
אף פעם לא אהבתי אותך באמת.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
זה כל כך מעייף
להיות
ערים |
|
