|
יפעה מבטח
1986
ככה זה.
אני נשארת לי
כמו שנתפסתי בעין המצלמה
לא שבויה ברגע קסם,
לא מוכנה.
|
משתרגת בין חרכיך
מחכה להיעקר
ואין איכר.
|
באפלה
אל התבנית המבטיחה
להחריב הבהלה
עד היסוד.
|
אסור להפריז.
אין מילים גסות
אין אמירות עליהן אפשר להתחרט
|
הייתי שמה שלוש נקודות
דרוכות של געגועים
בסוף כל שיחה איתך
ולא בגללך.
|
מה הפחד להגיד המון דברים
בין קווי המתאר
או ללא קווים
|
אל תכעס עלי
אם בכמה שפות
אדבר איתך
אני מנסה שתקבל משהו
שאין לאיש מלבדך.
|
אני רק צריכה להחליט שאני נשארת
לא יותר
והבריחה תהיה להתמקמות ומעבר.
|
תוכלו לשטות
ולומר כי יוצרים
בדמותו
דמות אחרת
|
ואני יצאתי, מסתערת אל תעלות המחשבה
למצוא
וגיליתי
|
אבי קולע צמותי
כמו שמייצרים חבל
להעגין ספינה
|
טולסטוי יושב בלילות חשוכים
בקבוק וודקה ישן זרוק לרגליו
|
בשעת אחרי צהריים מדוייקת
פרפר משיי וססגוני
נחת על קצה ריסי עיני
|
גשם לונדוני חיוור,
כמו מסך,
מפיל וילונות דקיקים וקסומים
|
החיים בקפסולה
דחוסים ומרוכזים
מותאמים למשקל הגוף
בכמויות
ובעוצמות.
|
עת שגברו עלי ימים מדעת
עצמי
את מותי
כי קרב
|
לרגעים מספר,
רק עד שהקפה נגמר
|
השלמות הופכת את העור
כמו לצד השני של המעיל
|
לצלילי גיטרה נוגה
בליבו אין דאגה,
כבר כרת הוא ברית כניעה
עם סוף הדרך
|
בוא נתבונן בקופסת שוקולד
נגלה מה חופן בתוכו אותו מתק.
בוא נתבונן בקופסת שוקולד
שאותי תשתק ואותך תרתק.
|
אני מדללת את שיכר הרגש
במטאפורות
ברציונל
|
רוחות מקישות בשברי ענפים
כמו בודקות את גבולות הצמרת.
|
מידי פעם אני עוד אתקשר,
אני מבטיחה להבטיח
|
כמו להעיר את האח האוטיסט שלך באמצע הלילה ולשמוע אותו מלחש
לעצמו קטעים מתוכניות טלוויזיה ישנות אחרי שאולי כבר נכנסת
אלפי פעמים למטבח והדלקת את האור לחפש את המים שירוו צימאון
בלתי מוסבר שלך, שאולי הוא מוסבר יותר משחשבת.
|
הצינורות שיוצאים מן הנשמה מתפקעים בעת האחרונה. הם מלאים
ברוחות רפאים עטויות סדינים מפשתן.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
מתי התחיל הסרט
ומי זה הרוצח?
תחיה טבת, תמיד
מגיעה מאוחר
והפעם לספישל
CNN מהפנטגון. |
|
