|
יליד 1951 נשוי באושר כבר בסוף העשור הרביעי ,אב
לשלושה וסב ל-6 נכדים מסבי אושר ואפילו נינה אחת
מקסימה .
לשעבר איש צבא קבע וכיום איש עסקים . חזות קשוחה עם
לב רך, מזל תאומים המסבך ,כותב לעיתים נדירות בעיקר
כשרע לו
מי החיים מאימים להטביע,
את כל שנותר לו ואף את זה המעט.
|
יש המביע אהבה בפרח טרי ורוד שזה עתה הפקיע
יש העושה זאת בליטוף ענוג ומרגיע
|
ציפור בודדה איבדה את דרכה
נדדה למחוזות אחרים
|
ובערוב ימיי נטיתי ליפול
כצמח צמא מט הוא לנבול
|
העין שראתה בנפול חברים
ופצועים מכאב צועקים
|
חַרְצֻובּוֹת לְשׁוֹנָהּ חַסְרוֹת נֹעַם וְחִבָּה
לַחֲצוּ עַל הַכַּפְתּוֹר אֲשֶׁר אוֹתוֹ לֹא פַּעַם כִּבָּה.
בּוֹהֲקוֹת עֵינֶיהָ בְּאֵשׁ שֶׁל זַעַם
לֹא מַבִּיעוֹת רֹךְ וְחִבָּה כְּשֵׁם שֶׁנָּהֲגָה אָז
מִפַּעַם.
|
לפעמים נראה שהגעתי אל הקצה
ואין יותר לאן ללכת
|
והיא בקעה מבין העננים
קרן שמש אחת, יחידה
|
בסופו של יום נפל דבר
הר הגעש פלט לבתו
קו אדום נחצה ונשבר
והעיר את ה"דב" הרדום משנתו
|
אף אם הוא עדיין במלוא אונו
לצערנו גם הזמן - מגיע זמנו
|
חבר הוא ישות שלראותך תמיד שמח
שעל שכמך באחווה בכל עת טופח
יודע מתי אתה עצוב עמוק בפנים
יודע גם בשמחתך לחלוק לפעמים
|
מלמלה מילים כמו "שלום"
עכשיו כבר הכל מאוחר
עזבה את ידי
ונתנה לי ליפול
|
ודולק לו הנר ומצווה כי נזכור
כי בזכות הנופלים נותר לנו אור
|
אבא שם למעלה בשמיים
ודאי כעת בוכה
|
גם אם הארץ תרעש - לבה אש וגופרית
וכל טוב בעולם - כל שיפה היא תשחית
|
ולאחרית הימים לא עמד לו הכוח
נבל והשיר את עליו
|
כשצונחים במדרון ואוספים את השברים
מגלים כי כל שנותר הוא רק החברים
|
בניתי מגדל וראשו בשמיים
מרחף אל בינות עננים
|
אך ממרומי הקומה השלישית,
גם חלון הזכוכית אינו מחדש
אינו מאפשר לדעת,
רק לנסות לנחש..
|
אף אם לאגו סוטרים על הלחי
ונפשך כה עצורה מלמנוע הבכי
ואתה מגיב בלי לחשוב לו לרגע
|
אם לרגע תעזבי לי ת'יד
אמעד ואפול אפרקדן...
|
כמו מלאך בלבן ללא כנפיים מעליה
תביא בשורה לכל מכאוב-ממש במו ידיה
|
על שממון הירח אומר "נחשון" ברגישות:
"צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות" .
|
ואז תאמר בלב דואב
משפט כל כך תמים
לולא היה זה כה כואב
אולי היה זה אפילו די נעים.
|
רואה בהתפתחותך שלב אחר שלב
מתהדרת ולובשת גלימה של זהב
רוצה לחבקך בכל מאודי
לאמצך בחוזקה קרוב לליבי
|
ולפתע, נדם קולו של השקט
נעלם לו הצחוק הנעים,
|
אתה ברוב הודך - גורל אנוש קובע
ובהבל פה - מוחה ישוב
|
היו לי ימים של זוהר רקיע
של שמש צוחקת עד כאב,
כאילו שחוק ילדים מכל עבר הבקיע
בניגון המשקיט הלמותו של הלב.
|
מאחר וצו השעה להצטרך לשכר זעום ומצומצם,
אסתפק בחיוך אמיתי וכנה -העיקר שיבוא מלב חם.
|
ציפור נפשי אספה נוצותיה
נאלמו לפתע זמירותיה
התכנסה בעצמה ,שתקה
דעכה לאיטה וכבתה
|
כי התקווה היא הדבר הנפלא
שתלותנו בה - תביאנו רחוק.
|
יותר מכל בזה היום
בושתי בשכנותי אתך
ולו בלבי היה עוד מקום
אף הוא בחרון זעמי הותך
|
לא הספקתי לומר לכולם תחושותיי
לא אזרתי מספיק אומץ לשתף בחולשותיי
|
"די בשעה אחת של אור
בכדי שנוכל לחזור...
אל המציאות"
|
אך זכור כי ההסטוריה מלמדת ככל שהזמן מתמשך
כי טיבו של גלגל לפעמים להתהפך
|
ילדה קטנה תכולת עיניים
נשאה מבט תוהה
אבא שם למעלה בשמיים
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
- יש לי גלידה
הכי טובה, הכי
טובה
ומשובחה...
בלי כיבודים!
קומיצה רומני. |
|