|
אוקי אז ככה- קודם כל,קוראים לי דנית...
בהתחלה התלבטתי אם להציג כאן את מה שכתבתי, כי בסך
הכל תמיד הייתי רגילה לכתוב למגירה.
אני כותבת בשביל עצמי, בשביל הנשמה... זה נותן לי את
השחרור הזה אחרי יום מדכא או סתם נותן לי את האפשרות
להתפרק כשאין לי מישהו לחלוק איתו את הדברים הכואבים
באמת.
מול הדף אני מרגישה הכי בנוח, פתאום אני יכולה
להוריד את כל המסיכות ולהיות מי שאני, בלי לחשוב
קודם על איך הסביבה תקבל את זה.
עכשיו סוף סוף אזרתי אומץ והחלטתי להציג את היצירות
שלי ובעצם את עצמי לפניכם...
מקווה שתיהנו...
דנית
המשכנו ללכת,לא ידעתי לאן, אבל שיערתי שהביתה. מעולם לא אמרתי
לו איפה אני גרה והוא גם מעולם לא שאל, אבל בעיניים שלו ראיתי
מבט יודע, מבט מבין. הוא תימרן במומחיות בין הרחובות הצרים.
נראה היה שהוא יודע בדיוק לאן אנחנו הולכים.
|
לב פגוע,
לב שבור,
עמוק בתוך האדמה קבור.
|
|
|
