|
צלילים הם מילים ללא כתובת.
כל שיר הוא מתקופה אחרת בחיי...
בבקשה...
לקרוא לאט...
(:
משיל בגדיו בחושך המוחלט והולך בבטחה אל מנוף המים. מרים אותו
בעדינות למעלה, מסובב ומאזין למים הפורצים והמכים ברצפה, הם
שוברים את השקט של הלילה בסימפוניה של תענוג.
|
הוא יושב על הר הגעש,
מנסה לדמיין את הרגע.
הוא שותה את הימים האחרונים
בצימאון מדברי משתוקק.
|
אני גל המתנפץ
אל החוף
נסחפתי אל מערבולות נפשך
טובע באהבתך.
|
מוכרים לנו ריחות על מדפים
ומראה חיצוני כדי שניראה יפים
לבחור פנים מלאכותיות זה להיות
ולנפץ את האשליה המציאותית זה לחיות.
|
מסתתר מאחורי חומות של שאלות
מה תהיה, מי תהיה
ואם בכלל, חושב על הכל
והמחשבות, המחשבות הורגות אותי
כמו רוצח באפילה של חיי.
|
אני איש מחול על חופייך המרהיבים
נושם אותך מרגע לרגע, מהשקיעה לזריחה
מנשימה אל נשיפה של הרוח שמעיפה אותי איתך,
יופייך כמו האור הראשון שמלטף את המים בתחילת היום.
|
מחוגי הזמן דוקרים אותנו ומלטפים את גופנו
לוקחים את הגוף מהנשמה ובה בעת משככים כאבים ישנים,
מגלידים פצעים ולוקחים יקירים.
ושוב פוצעים ומזכירים לנו ברוטציה מטורפת, שהם שם.
|
השקיעה הופכת אפורה, ודפיקת הלב ננעצת
אני מזמן לא פה, זו רק דמות ששותקת
|
מילים אחרי מילים, לא ישנו את העולם
אנשים מדברים אך לא רואים
הם מנסים אך לא מצליחים
חושבים אבל ללא רגשות,
|
עומד מאחורי הזכוכית
שמפרידה בינינו, אתה מסתכל
ומכה בי, אני מוצף ברגשות
של חוסר רצונות
|
עולם דמיוני רקמנו יחד,
את חלום מקסים בשבילי
אני הזיה בשבילך.
מי הקיץ ראשון?
|
צליל אחר צליל מלחין מנגינה
ודקה אחר דקה מזמינה עוד שעה,
שעות של מנגינות מתנגנות בתוך חיינו
כל אדם הוא תו ייחודי, החברה שלנו היא המוזיקה
שמורכבת ממיליוני תווים שמתנגנת לצידינו כל החיים,
ואחרי כל הרעש של החברה נשארת רק הדממה...
|
דמעות מתהלכות במסדרונות,
הייאוש נוטף מהסדקים, של הקירות המבוהלים
שם מריחים את היופי באוויר
החינוך מדהים, והחינוך, אף פעם לא מגזים.
|
העננים הם כמו החיים...
לפעמים יש אפורים ולפעמים לבנים, ויש גם עננים שבוכים
אבל הכוכבים תמיד נשארים כוכבים
|
התקווה שהכל יהיה אותו דבר
רק אתה תיראה קצת אחרת.
" תקווה קצת משונה ילד, אתה לא חושב? "
השינוי שבעתיד שמח לראותך,
|
מי שינסה להבין, לא יצליח
ומי שמפסיד תמיד מרוויח
הוא ירוויח את ההפסד
שהוא בעצם ניצחון
כי ככה זה בשגרה.
|
חייל קפוא במושב האחורי, שאגות המנוע שואבות את השקט.
בודד עם עצמו ואיתו הנהג, לא מרפה בסיבוב
הנוף נטרף באיטיות במוחי,
ככל שיותר מהר כך אני יותר לאט.
|
אולי יום אחד ננשום את אותו אויר.
אולי האוויר שייצא מריאותיי השרוטות מזיכרונות,
ינשב לתוך נתיביי חייך.
מה תרגישי? האם הגוף שלך יזכור אותי?
|
חדר בודד וקר יישאר בלבי,
זיכרון מתוק ישאב טיפה מלוחה.
בתוך הלילה הקר, עוד חופן אדמה רך
ניתז אל הבור המבולבל שעוטף אותך.
|
שוכב ברוח הקלילה, דימיון החום מכאיב
יש לי את עצמי, לא אותך
|
כבר מאוחר, כנראה טעיתי, כמו כולם
את לא חייבת לסלוח שאמרתי הכל...
אני עוד פרי על העץ של הכאב
שייסורי העולם משקים אותו ונותנים לו חיים.
|
זוג עגולים נגלים לעניו
ריח השייב פוגש באף מפלסטיק.
בחינת ז'ורנל הדדית,
חיוך מזויף של הסכמה.
|
גבר ואישה הוורדים פורחים,
נהנים מהמראה אך נדקרים מהקוצים.
קוצי המציאות, חדים, עמוקים, כואבים.
את איתי תמיד, עד שההיגיון יפריד בינינו...
|
בכל מוות יש עדינות,
יש את ליטוף הגלים שסוחף אותך אל עומק יופי השקיעה,
הים מחבק אותך חזק חזק,
ונשמה יוצאת אט אט ביופי הנסתר של מצולות חייך
|
כאן כמו מושלם, בחוץ.
בפנים משתגע צורח ובועט
המגע של החוויה מיוחד ואלים
|
עם מגע השפתיים מתמוסס הזמן
ויופייה עולה על כל דמיון ישן,
לפעמים תוהה, חלום או תעתוע
מחזיק אותך בידיי ונעלם הגעגוע.
|
בלבול ותהיה משתרכים לענק של אהבה
דמעה אחר דמעה מקשטות את פנייך
ותמיד בעולם זה ככה...
מי שחושב לא נחשב ומי שנחשב לא חושב,
אנחנו כמו תפוח אדום ויפה,
הוא מלא תולעים מבפנים ומבחוץ הכל נראה תמים.
|
להפליג עם הדמיון בים השאלות
ולנסות לדוג תשובות,
החיים שלנו רצופי טעויות
והאהבה היא בית חרושת לשאלות,
שם אנחנו תמיד מחפשים את השלווה
כמו בהתחלה...
|
הולכת בשביל הצר
רואה את הנוף במרחב
עורב קורא בדמדומים
ואותך החיים מכשילים.
|
ואז, באת לחיי האפורים,
והוספת לי צבע מזהיר ומדהים,
נשבתי בקסמייך, קוסמת מדהימה
רוצה להחזיק את ידך עד הנצח הבא.....
|
קירות מייאוש
וחלונות מחופש,
ארונות של רצונות
עם בגדים של אשליות.
|
אבל אחרי הלילה והכוכבים
באים דברים שמעודדים,
אחרי הלילה שאיזן את הצבעים
תבוא מישהי חדשה להדליק את הבוקר, בשבילך.
|
הסכין שמציירת את הרגשות בלב שלי קהתה.
אולי הזמן ישחיז אותה מחדש.
צלקות העבר מברכות הקהות
עכשיו ישכך הלב מהרגשות.
|
העבר סגר אותנו ברשתות
רשת הכאבים הישנים,
שלא מרפה במהלך השנים
תני לי לקרוע את הרשת,
ולרקום איתך זיכרונות חדשים.
|
דבר חלול יכול להכיל.
צריך להתרוקן, להיפתח, לפנות מקום.
המון דברים נזרקים לאוויר בכל שניה,
מה באמת אנחנו מחליטים לתפוס?
|
שדה קסום ורחב, עץ ירוק שמלבלב
והרוח מלטפת את מסתורי הלב
עלים ירוקים מתעופפים להם ברוח,
פרחים צבעוניים מקשטים את הדרך
הדרך לשינוי שישנה את חייה...
|
מודה אני לפניך
שהחדרת בליבי אהבה רבה
באמונה שלמה ביציריי כפיך
לפתוח את ליבי, לאהוב ולהיפצע
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אומרים שעל ראש
הגנב בוער
הכובע,
ואם לגנב אין
כובע?
אז ראשו בוער?
או אולי כובעו
של קרוב משפחה?
אם מישהו יודע
שיגיד לי את
התשובה |
|
