|
 
התום הזאת נולדה בשנת 1989, איי שם בברית המועצות
לשעבר.
לא קוראים לה באמת תום, אבל יש בה משו נרקיססטי.
היא מודעת לכך שהיצירות שלה הן לא ההטופ של הטופ,
למעשה הן אינן טופ בכלל, ולכן מאוד תשמח לקבל הצעות
לשיפור, אבל תהיה מאושרת אם תקבל תגובות נחמדות.
תום מאוד אוהבת אנשים שיודעים להעביר ביקורת, ולכן
תרצה שתגובותיכם תהיינה אתיות ולא מקטילות.
כאן תמצאו פירות בגירסא וירטואלית מפרי עטה של אחת
שהבעייה היא בה ולא בכם.
כאן,תזכו לראות את האירונייה שבחייה של תום, מלווה
ברגשות ומחשבות שאולי איש לא מודע אליהם אפילו...
הוא היה ממורמר דרך קבע, ובדרך כלל גם נהג לשבת כשראשו בין
ידיו, ושיערו מסתיר אותו מכולם. הוא היה משעין את מרפקיו על
ברכיו, ויושב בפישוק קל.
|
ואז הוא קם, הלך לשולחן, לקח את השלט וכיבה את הטלוויזיה.
עכשיו החדר כבר היה חשוך לגמריי, אפילו הכלבה פתחה קודם את
הדלת ויצאה.
|
היה הייתה ילדה קטנה שחיה לה את חייה אי שם בין כולנו.
למעשה, חיה הילדה הקטנה הזאת את חייה כאן בין כולנו, אך הייתה
היא חולמנית כל כך שתיאור המקום "אי שם" יטיב לתאר.
ולמעשה, אולי גם תיאור המידה "קטנה" לא לגמרי במקום...
|
"אוהב?... לא אוהב?"
אני תולשת עליי כותרת
|
אפופה בעשן, לא של מסתורין כי אם של סיגריות,
מדיפה ריח של אלכוהול יחסית משובח,
ולעיתים, עיניה אדומות- אדומות כ"כ!
לא מבכי חלילה,
היא פשוט נוטה לעשן גראס.
|
לסמפוניה הקטנה נתנו עציץ במתנה,
סמפוניה היתה בת 5.
תלוי היה העציץ בפינה הצפון מזרחית של חדרה,
ולעציץ, היה כיף.
|
היו אלה בוודאי רסיסי הגלים שהתנפצו על הסלעים לרגליה,
אותם רסיסי הגלים שנתזו כל אותו זמן על שיערה ופניה.
והיה זה גם הכוהל שאירח חברה לדמה
ובוודאי גם השמיים הכהים,
|
|
|
From all the
things i lost,
I miss my mind
the most.
Ozzy Osbourne. |
|
