|
לכל בן אדם ובת אדם יש את חלקת האומנות שלו,את החלקה
האישית שלו,
כאן החלקה שלי נפתחת בפניכם
אלות המים נמסו מבין זכוכיות העיניים,
העיט המריא לו מהקו בחרש מעוף,
אוכל רק להשקיף עליך כל חיי
|
באבק שלמות גן העדן,
בצל עצי תאנה,
תלויה על ענף בלתי נראה,
שמלה קטנה ותמה
|
אני ולבד, חברים הכי טובים.
אנחנו אוהבים לשחק ביחד,
ולהשתולל ביחד
|
דמיינתי אותך,חוצה איתי יד ביד את כל השבילים.
|
בליל סהר עגמומי שתק,
ריחף על פני סופות דוממות מבקשות מסתור,
|
הגשם מטפטף טיפות טיפות,
הערים עטורים בקליפות לבנות,
עצי תפוחים משתכשכים בדממה,
ואת... מוחה דמעה
|
שלג נופל מעל שמי ברלין,
אני,
מתחילה לבכות,
לצפוני זוהרים פרחים חדשים
|
ושוב אני מוצאת עצמי חוזרת לנוסטלגיה מתוקה
|
יושבת לי בתוך קופסת הקרטון הקטנה שלי
|
מלפפת מנגינות סביב שעון חול בלתי נראה,
הלוואי שהפרפר היה כבר נעלם, מתנדף עם בוא הקיץ
פורש את הכנפיים הסגולות שלו
|
שומעת אותם בכל מקום,
מתקרבת ופתאום, מבוכה קלה,
מהדהדת בראשי כאשר אני חוצה את שביל הסערה הנסתר בין אלפי
שבילים אשר לפעמים יוצאים.
|
ליל הסהר עבר,
שאריות ענני שחור נעלמים עם הירח,
מנועים רדומים
|
השקת את קולך הלילה, רק הלילה,
תניח לצליליה הנוגים של הלבנה
לעטוף אותנו ולהתנגן באוזנינו
|
כל- כך רחוק ולא בהישג ידי,
כל-כך קרוב אך לא כאן בשבילי,
המבוכה, בהליכה, בחיפוש אחר הדרך הנכונה
|
חשקה תאוותי בפיסות עורך הבשרניות,
שתטרוף אותי בעוז חשקך
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
קניתי ביקיני.
עכשיו רק נשאר
להוריד שלושים
קילו.
האשה הקטנה מגלה
שהיא לא כל כך
קטנה. |
|
