|
סגריה, קצת שוקולד..
ותפוז.
על כוס יין במטבח, מציגה סימפטיה שלא קיימת בי, אני אספר לאשתך
איך כולן היו מאוהבות בך.
היא תתנפח מגאווה ואתה תנסה להראות מובך.
"ואת?" היא תשאל, מחייכת, בלי להבין שאני שברתי את הלב שלך רק
שנייה או שתיים לפני שאתה שברת את שלי.
|
כששפתים כ"כ לא מוכרות פגשו בשלי התמסרתי אליהם כמו היה זה
הדבר הטבעי ביותר לעשות.
והייתי אני האחרת, זו שמנסה כ"כ חזק לבקוע מתוכי ולהשתלט על
כולי.
זו שלא תמיד חשבתי שקיימת, זו שייחלתי לה בכל לילה לפני השינה.
|
ואני רק צריכה דקה אחת של מנוחה.
מרגש, מחשיבה.
דקה שלא מכילה אותי. שלא זוכרת אותך.
לצנוח, לשקוע, לשכוח, לברוח.
|
קשיי נשימה נהיו עניין שבשגרה לאחרונה.
אני לא מתרגשת מהם והם משתדלים להיות עקביים, כתמורה.
|
ואז אתה מסתובב.
חוצצת בינינו חומה ששום דבר לא יכול לפרק.
|
ועכשיו - לזכור לנשום לאט, אם אתרכז מספיק, אולי העולם יעצר
ואני אוכל להישאר.
|
היא נעמדה ניקתה מעצמה את הדשא שנדבק למכנסיים הסתובבה התחילה
ללכת ואז נעצרה הסתובבה חזרה ואמרה "שאני לא אראה אותך פה שוב
יוסף, ברור?" מאותו רגע אהבתי אותה. משהו בלחיצת היד שלה, חמה
כזאת.. לא רגילה..
חייכתי אליה ואמרתי "ברור לגמרי" היא עשתה פרצוף מרוגז ואמ
|
היא פותחת את העיניים בבת אחת ואני רואה את הריאות שלה
מתנפחות, מתמלאות, יונקות לאט את האוויר החם המלא באבק... "מה
את נלחצת טיפשה? חשבת שאני אברח לך ככה?" "לא נלחצתי בכלל"
הקול שלי רועד והיא שוב צוחקת "יש לי עוד קצת, מבטיחה... היי,
ברחה לך דמעה."
|
ומגע הידיים שלך סביבי, השפתיים שלך, רכות, אוהבות אחרי תקופה
ארוכה שכזו, כמו מעלה אותי על קרוסלת ענק ובעיניים שעדיין
עצומות, אני אמורה פתאום לדעת איפה לעזאזל אני נמצאת עכשיו.
|
איפה ההורים שלך?הם רחוקים עכשיו? אתם באים לפה הרבה?
לא, זה לא כואב, זה רק קצת מדגדג
|
ילדה של קסם, זוהרת לאור הירח
על גבעה רדופה שדים ורוחות
|
טיפות שקופות מתערבבות באדומות ובהרמוניה מושלמת של כחול מלוח
וארגמן. הן נוזלות ממנה, הלאה, טיפה אחרי טיפה.
|
הלוואי ויכולתי להפסיק להרגיש את הידיים שלך, סביבי, מחבקות
וחונקות, להריח את הריח ששולח אותי אחורה, אל מקומות אבודים
כ"כ.
|
בלי לחשוב אני מוצאת עצמי מול האסלה, מכריחה הקאה משחררת, זה
לא קשה, רק למלא את הגוף במים, לדגדג את הגרון בעצם כלשהי
ולבהות באוכל גולש מהקיבה אל תוך האסלה.
|
אנחנו מביטים לשקיעה בעיניים, צבעים שלא ראיתי מעולם שוטפים
אותי ביופי ממכר. אני מהופנטת. אתה אוחז בי בכל הכוח והעדינות
וממשיך להתקדם, לאט, בעדינות, אין מה למהר, העולם מחכה רק לנו.
|
אני חושבת שמה שאני צריכה זה כאילו, ז"א, משו שירגיע את הכאב,
כאילו כדורים חזקים כאלו, ז"א, אתה יודע, משככי כאבים כאלו,
ז"א, תגיד כמה זה מסוכן לקחת? ואם אני אקח נגיד חמש או שש? ז"א
זה יכול לעשות נזק? כאילו אני יכולה למות?
|
העור כבר אדום, אחר כך תקראי לזה פילינג, קילוף.
תנקי את עצמך, תנקי את הכל.
|
הוא מכבה את הרדיו ואני מרגישה את העפעפיים שלי נהיים כבדים,
אני נרדמת לאט לאט, שוקעת לתוך השינה כמו לחול טובעני.
כשאני פוקחת שוב את העיניים כבר רשמית בוקר ואנחנו שוב בנסיעה
הגשם מתחדש ועושות קולות של כיף על הגג של המכונית והריח של
הגשם יחד עם ריח של בוקר
|
והוא יודע שאם אני נוגעת בו עכשיו,
ואפילו במגע חטוף, מקרי,
אני נמסה.
|
איזה רשת ואיפה הפרפרים ואיפה בכלל אתה.
אתה זוכר מה זה קרייבינג?
אלוהים אני צריכה.
|
"קרייבינג. זה אומר תשוקה. תשוקה איומה. כזו שגורמת לך
ויברציות של כאב בכל הגוף. קרייבינג."
|
והכוכבים מלווים אותו.
לרגע אחד יש שקט, ואני מצליחה לשמוע את עצמי נושמת. אני כמעט
מספיקה להיבהל כשקולות האוויר הנכנס מתחלפים מיד ברשרוש מטבעות
ותקליט חדש מתנגן במכונה.
|
אני אוהבת לראות את העשן יוצא מהפה שלך, ומתעגל לקבוצות קטנות
באוויר.
אני אוהבת לראות את תנועות הידיים שלך, את כיווץ השפתיים שלך,
ואת הריאות המתנפחות.
את העוויה שאתה עושה בכל פעם בעיניים, את האף המתעקם באופן
כמעט בלתי מורגש.
|
She's waving goodbye,
Or at least she's trying
There isn't any blood left in her veins
But still she can smile while she's dying...
|
הייתי רוצה לכתוב הכל הרחק ממני.
ליצוק את הרגש לתבניות, להפוך תפזורות אותיות למילים שלמות,
מוגדרות, בעלות משמעות.
|
די, תלך מחיי. תעזוב אותי לנפשי, שכח את הקיום שלי ואולי אני
אצליח לשכוח את שלך.
|
ונגמר לך לשתוק אז אתה צועק בכל הכוח
והצעקות חודרות לך חזק לתוך המוח
ואין כבר מה לצעוק אז אתה בועט
והבעיטות האלה חודרות לך ישר לתוך הלב.
ואין למי לצעוק
ואין למה לבעוט
כי לא נשארת.
כי נגמרת.
ונעלמת.
והם? הם אפילו לא שמו לב...
|
אני עוצמת עיניים וכמעט מצליחה להרגיש אותך סביבי.
לב פועם ודם זורם לי מהר בוורידים.
|
אז אני נשענת לרגע, מתרפקת על טוב, לוקחת נשימת פרידה, חמצן
שנשאר בשנייה האחרונה.
|
לפעמים אני מייחלת למישהו שרק ינשום לידי,
שאוכל להרגע,
להסדיר את קצב הנשימה ע"פ תנועת הריאות המתמלאות שלו.
|
כל שאפשר לשמוע מהמרחק בו הם נמצאים הוא משק כנפיים עדין,
וצבעים שמתפזרים להם ברוח.
|
כמה תמונות ביזאריות מהפארק שאהבתי....
|
אל הארכיון האישי (25 יצירות מאורכבות)
|
|
בלי עשן אין
אש-
אך בלי אש לא
ניתן לחשש! |
|
