|
 מצד אחד - ד"ר ג'ייקל. מצד שני - מסטר הייד |
עוד לא עשיתי די...
"אנשי הזמן". כך הוא אמר
ואני האמנתי באחדות המחר
בסופה הבאה, ייסחפו עם החול
|
נותן הכלים בעזרת מתווך
אך העם קשה עורף
|
במרכז השממה באמצע לא כלום
עומד גן עדן של עץ אחד
רגשות בין עליו, אושר בו גלום
|
צנחה לה דמעה על כרית
כך נרטב ליבי
|
ספינות רבות משייטות במימיו
ספינות של אז וגם של עכשיו
|
שאלה שאלתי
לדעת רציתי
אהבה מהי?
|
ארוכה מאוד הדרך
רצופה היא מכשולים
למסע יוצא ההלך
על גבי המשעולים
|
כי מעפר באנו ואל עפר נשוב
|
סופה עזה בליבי משתוללת
טיפות הגשם ממלאות את עיניי
רוח עזה את נפשי עוקרת
כמגדל שקרס, נחת עליי
|
בחייהם ובמותם
המלחמה לקחה אותם
|
מבחוץ הכל מלבלב.
החרטום התרומם.
פרחים שעושים טוב בלב.
הכיוון - אליהם.
|
והשיר מרטיט גיד ומיתר.
כאבה נמשך מהיום למחר,
עצבותה ניכרת בכל מקום ואתר,
הוא עזב, נמלט, אל ארץ נכר.
|
בודד, כואב, נותר שדה קרב,
בלב המוות שוכב האדון,
הידיים הפצועות אוספות רסיסיו.
בונה מחדש את לב השריון
|
חדר גדול, חדר לידה.
היא שוכבת שם, קבל עם ועדה.
רופאים מכל קצוות עולם,
מתווכים, מתייעצים, ובוחנים גם.
|
להביע אהבה זה לא מסובך
להביע אהבה זה פשוט כל כך.
אפשר לשלוח זר קטן,
רק כמה פרחים מהגן,
|
להתעורר בבוקר, להרגיש את החיים.
להביט בכל, כשבעיניי הזיק.
זיק השמחה, שדלק בי שנים.
ברק באישונים המפריח שממה וריק.
|
כך ימשיכו לשבת, יביטו בים
זוג מבוגר על ספסל מיותם
|
ניצנים אחרונים של קרני האור...
|
נכתב בעקבות הפיגוע באוטובוס קו 5 ברח' דיזינגוף בת"א ב- 1994
|
|
|
אפשר להוריד
סלוגנים
בנאפסטר
אנתרופולוג
קליני בודק
טכנולוגיות
חדשות |
|
