|
הכתובים מבטאים את מה שיושב עמוק עמוק בפנים כמעט
עשרים שנה ועד היום.
הרבה דברים חבויים בפנים ואפשר להסתיר אותם מבלי
שאיש יוכל לראות אותם. הרבה צביטות, סערות, פחד, כאב
ועוד חברים אחרים. דברים שגם לנו קשה נורא להסביר.
יהיה יותר קל להסביר את כל הדברים האלו באמצעות
הכתובים שלוקחים לכל אחד ואחד מאיתנו את המילים.
דברים שנכתבו בחמש שנים האחרונות, הרבה זיכרונות
ורגשות עכשיווים.
אגב, דורון זה השם.
חשבתי עכשיו איך בכל פעם שאני מתחיל לבכות יש לי מין דחף
להסתכל במראה ולהטיח לעצמי בפנים כמה אני גרוע, כמה אני מכוער,
כמה אני לא יוצלח, כמה אני סתם אפס, מין רצון להרגיש עוד יותר
גרוע, ולשכוח לרגע מהביטחון העצמי הקטן שחבוי בתוכי ובעצם
למעוך אותו לכמה דקות
|
אני רק רואה את הפרצוף שלי משתקף במסך. השפתיים כלפי מטה, הראש
עוד רגע בריצפה, אני מרגיש שאני מחליק אל מתחת לאדמה, למרות
שאני מנסה שלא ליפול, זה קשה.
|
שזה לא יהיה תמיד אני, שיהיה עוד משהו, עוד גוף, עוד איזה עצם,
איזה חלק, איזה משהו, אחד , שיהיה קטן, לא איכפת לי, אבל משהו.
|
ושוב כמו תמיד בסוף של יום, מחפש את הסיבה הקטנה שתגרום לי
לחייך, את הדברים הקטנים שיגרמו לי קצת אושר.
|
You're everything
Everything for me
I love you
|
אקח עיפרון ואכתוב על הקיר
אכתוב מהלב, אכתוב על זה שיר
|
יש לי כל כך הרבה דברים לומר
הרבה זיכרונות
הם עולים כשאני חושב עלייך
הם מציפים
|
אך דמעות ירדו והבכי לא הפסיק
בכיתי עכשיו בכי מחניק
שתיתי מהבכי שתיתי ושתיתי
|
טוב לי בחדר, טוב לי לבד, כי רק אני מבין
|
רוצה לברוח, רוצה לצעוק
רוצה חולשה לצרוח
|
בלי דמעות, כי אני לא רוצה יותר לבכות
רק חיבוק אחד רציתי לבקש
|
עכשיו בשמיים זה רק אני בינתיים
אנחנו כבר לא יחד אנחנו לא שניים
|
מושיט אני את היד
לא רוצה עוד לבד
|
אולי כשאחזור אוכל להסביר
להסביר לכם מה עבר עליי
להסביר איפה הייתי כל השנים
ולמה רציתי לחזור
|
לפעמים קשה למצוא את המילים, והכנות יוצאת לי רק מול הדפים.
אין כמוך עוד בעולם, את מיוחדת יותר מכולם.
בלעדייך אין לי חיים ובשבילך אתן את החיים.
|
עשיתי חיים משוגעים. הצלחתי לשכוח מהכל. חייתי את הרגע ונהנתי
מכל רגע ורגע. הייתי עסוק בלטייל, לסוע לפסטיבלים, לראות
הופעות, להתחיל עם בנות, לבלות עם חברים, להיות ער עד אור
הבוקר. לחייך. אותה תקופה, תקופה יפה. רוצה להיות שם שוב.
|
אני יכול להסביר את הכאב בדרכים שונות לגמרי, אבל בסך הכל הכאב
הוא אותו כאב, אותו צער. הוא מדבר על אותו הדבר, על הבדידות
האינסופית, הכאב, הפחד הגדול שלי, להישאר לבד, שלא יאהבו אותי.
|
|
|
פסימיסט
הוא איננו אלא
אופטימיסט
מעודכן היטב |
|
