|
 111621818 endless winter 88
   
יש הרבה דברים שלא חייבים לעשות.
לא חייבים לעשן, לא חייבים לסיים את התשחץ, לא
חייבים לשתות, לא חייבים לתת יותר מ10% טיפ למלצרית
אפילו אם היא היתה מאוד נחמדה, לא חייבים תמיד לעשות
מה שרוצים, לא חייבים לשמור על הסביבה, לא חייבים
לקחת כדורים, לא חייבים חברים כדי לחיות, לא חייבים
לשרת בצבא, לא חייבים לתת לזקנים לשבת באוטובוס, לא
חייבים אפילו לשמוע את המוסיקה שכל כך אוהבים, לא
חייבים לרקוד, לא חייבים שינוי, לא חייבים ליוסי
מהמכולת שומדבר, לא חייבים להזדיין, לא חייבים
להנות, לא חייבים לסבול, לא חייבים לחיות, לא חייבים
גרביונים משוק רמלה לוד.
אבל חייבים לכתוב, זה כן.
תמר לא מגדירה את כתביה כיצירות, אלא כפליטות בלתי
רצוניות, כמעט פיסיולוגיות.
אפשר להסתכל על הדף יוצר הזה כשירותים עם ניאגרה
מקולקלת.
מומלץ לנשום מהפה.
טון על גבי טון של בטון נשפכו אז לאותו אגם. בסיטונאות.
בכמויות לא הגיוניות, במהירות ובבהלה שלא נראו כמותם. הפרוייקט
הכי לא הגיוני ששמעתי עליו בחיי
|
בעודי נרדפת על ידי הפראנויה
תקועה בין קורי האינסומניה
|
כל האוויר שבעולם חונק אותי הלילה
הרגליים שלי קצרות אפילו יותר הלילה
תקועות ולא זזות בתוך הכיסא
|
לפעמים אתה מסתכל
התמונה לא ברורה
המציאות קצת שבורה
|
איך הוא מקווץ את ידי ושולח זרועות מורעלות למוחי
מתפשט כמו ארס בתוך הנימים
נימי נשמתי
|
וכמו כל אמבטיה - בסוף המים מתקררים, וזה כבר לא כל כך כיף
להיזכר, וגם קצת משעמם, אז מוציאים את הפקק ונותנים לכול לזרום
למטה במערבולת.
|
אם להיות כן, אני לא יודע מה אני מחפש.
ישבתי באותו מקום פעם אחת, לפני שבועות, חודשים, שנים, רק
חיכיתי לנקישה על הדלת הזאת, השקטה.
ועזבתי כבר את כל מה שחשבתי שאני, ואת כל מה שחשבתי שאני צריך
לברר.
|
ואולי, אולי צריך לשתות עוד כוס בירה או משהו...
|
אני
מבנה גוף קטן, לא רזה, מושכת הרבה תשומת לב, לא יפה.
השלימה עם עצמה ועם החיים שהיו לה. רוצה לשנות את העולם כשתהיה
גדולה. אוהבת ללמוד הכול על הכול. רוצה לגרום לאנשים להבין שיש
בהם רועה שנובע מתוך אגואיסטיות ופחד.
|
"אנחנו שני האנשים היחידים בעולם שמבינים באמת... ואת יודעת
ששנינו מטורפים. אבל בזמן האחרון אני מרגיש שאני מטורף כאן ואת
מטורפת רחוק רחוק מכאן"
|
ככה זה היה בחורפים.
הלבד הזה, השקט הזה, היופי המדהים הזה, העצמה, העצב, הגשם,
הערפל, הטיפות שמתאבדות מהמרזב אל שביל הגישה...
הבית היה גדול, ואני הייתי קטנה.
ומאז ועד היום אני מאוהבת בחורף.
|
לפעמים אני מתגעגעת לשנים שזה היה מוחשי. לשנים שהיה אפשר
לקרוא לזה שיגעון. כי היום זה פשוט אני, כמו כל האנשים בעולם.
|
פילו לא זה! אם רק היה נותן לי השראה, מצייר את הפרצוף שלו
בשמיים, אפילו לא במדויק, סתם משהו מופשט שיכניס קצת היגיון,
שיגרום לי שוב לאהוב את הרוח הקרה, שיוציא את הניילון שעליו
זולגות טיפות הגשם.
|
מה שקרה זה אחד, מה שלא קרה זה אין סופי.
ואיפה את וכמה קטנה נהיית בגרף המפלצתי הזה?!
|
וטיפות הגשם גדולות כמו עכבישים, איך שהם נוזלות עד לשד
עצמותיי, טוות קורים דקים של בדידות.
|
אתה בנאדם בריא שהרגיל את עצמו להתרחק כמה שיותר מהמקום הזה בך
ששואל "אז למה כן?"
אתה יודע שאין תשובה! אבל פותר את זה ב " אבל גם אין למה לא!"
|
הדלקתי את הטלויזיה
אכלתי את הציפורן של הקמיצה
נראה לי שהדלקתי את הטלויזיה...
למה היא שחורה?!
ומה עם הביצה?! או הלב? או העט??
|
|
|
גבר שר אצלי
באמבטיה. הוא
שר, ואני
מזייפת. |
|
