|
בוסר, בוסר, בוסר.
יוני 04' - ינואר 05'
אביב יצירות II
קרוב אליי, רחוק מהדפיוצר.
הקור והחום נאבקו בעוד אותו-לילה בממלכת הפשרה. הקור ניצח
בעונה הזו של השנה. לכן נכנסת אל המסבאה הראשונה שהציע המקרה.
|
אז סיפרתי. סיפרתי שכמה שאני רוצה להסתכל במראה ולחייך אל
הבבואה שלי. חיוך עקום; חיוך מרוח; חיוך נבוך ביישני וקטן כזה;
רק לחייך. לחייך אל כל האנשים שאני אוהב. לומר להם בלי מילים
כמה טוב לי. או כמה שרע לי.
|
שנינו רוחות ולך זוג עיניים סגולות-שחורות, וכשקמתי נהייתי רוח
כמוך. רוח קדושה במסווה טמא - של אובדן. לפחות כך אמרת והלכת.
|
מעולם לא חש בתחושת הכחולים הזו, הרהר. כל-כך אדירה ומאידך
כל-כך רגעית וקטנה. גורמת לו להבחין בדברים שבכוחו להזיז.
שבכוחו לשנות. עדינה כחלב בכוס זכוכית קטנה, תחושת הכחולים
סחפה אותו אל מעמקי נשמתו שעודנה נשארה זכה. אנשים שישנו את
שנתם חלפו בראשו, ועל כל אחד
|
Be a god, yourself-a-god
Build life morals, shape and shake a dusted-clouding legacy
You own, your own
Legacy
|
הרגל נטוש
עבר כמו עבר אינו דוחה אבק
לאו הזמן קובע תקופות
אלא האדם אשר נושא אותן
ועכשיו שונה ומשונה
|
כמו אחד מיני רבבות
כמעין צבא שלם של נשמות תועות
ניצב לא שלם
|
היה לי קר וכמהתי קרירות
איש אינו מונע ממני טביעה חמה פנימה
בלא הרגל מגונה כשאני מדבר אל קירות
פותח אני בריחוף ברחוב החשוך - קדימה
|
הביטי נא אל פני הים
עת והם שלווים
עת והם זועפים
ומעל תמיד אותו הגוון
אשר יוקד על פני אופיו השקוף
בלעדי הגוון
פניו שקופות הן
|
The doctor calls. Appointment is settled. Kid has cancer.
Braincancer. Soulcancer. Hopecancer.
|
שתי נקודות במערבולת התודעה. לאחת מהן היסטוריה, ולשנייה -
הישג.
|
דמיין לעצמך שאתה במקום אחר לגמרי מהמקום שבו אתה נמצא כעת -
מקום אשר לא חפצת להגיע אליו ובכל זאת, הינך נמצא בו. האמת
לעמיתה היא, שלא ידעת על קיום המקום החדש: מיקום גיאוגראפי
חדש, אוכלוסיה חדשה, דת חדשה, שפה חדשה וטראנדים חדשים.
|
לבן? שחור?
אפור?
התברר לי שהזמן הוא זיקית.
|
"חייה את חייך, אל היום הבא, אל השמשות".
|
הנר עודנו בוער, וידה נרעדת. גלי הזכרון הכואב מכים בה. היא
חשה לעזרתו, אך לעולם הוא אינו חש לעזרתה. היא חשה בדד. עונות
השנים חלפו להן במעוף, ויד חמה לא נחה על כתפה, לא מנערת אותה
מקורי העצב שטווה אהובה סביב ליבה השפוף לאור.
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
יום יבוא
ואלוהים יתפוס
את ניטשה, ואז
יכתבו ספר בשם
"כשניטשה בכה".
או אולי להפך.
"השנון" מגלה
עתידות |
|
