|
היא קטנה,
לבנה, ויש עליה כתמים שחורים.
הרגליים שלה קצרות מאוד, נראות כאילו קטעו אותן,
שלא לשכוח שהם מחוברות.
יש לה אוזניים ארוכות, וקרניים שחורות.
חור ענק מאחור, ושני חורים עיוורים מלפנים.
פעם היא הייתה רגילה, אבל אז, באו אנשים, והוציאו את
כל הג'לי החום והדביק מהגוף, דרך החור הגדול מאחור.
וזרקו הכל על הרצפה שבמגרש ספורט.
הם עיוורו אותה, פשוט ניקרו לה את העיניים מהמקום.
עכשיו היא ריקה, וגם אין לה יותר לולאה על הגב,
לפחות היא לא תלויה יותר במפתח...
עכשיו היא כלום, ריקה ועיוורת, ככה אומרים.
פעם היא הייתה מציירת וכותבת, אבל כבר, לא.
אז החלטתי, לפרסם את כל היצירות שלה!
אז כל הזכויות שמורות לפרה העיוורת במחזיק מפתחות
שלי.
מקווה שתהנו.
המח שלי מדבר אל אנשים,
רק בשפה אחת,
ובשפה יש רק מילה אחת,
ותנועה אחת,
|
תן לי את צחוקך ואת דמעותיך
אהפוך את כולן למזכרות,
וכשאאבד את חיבוקך,
אוכל בכל זאת להיזכר היכן מקומי להיות.
אתה לירן, משמעות חיי.
אוהבת, גל.
|
כולם שמעו את מה שיש לי לאמר
בוכה עכשיו בשקט עד הרגע בו אבחר
ותן לי דקה להתמודד עם הכאב
אשמח אם תחסוך ממני שוב להתאהב.
|
אוהבת אותך לבד לבד.
יחד לעד.
|
אל הארכיון האישי (40 יצירות מאורכבות)
|
|
