[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










ילידת 1985, סטודנטית להנדסה בעלת חלומות... מתניידת
בין שתי ערים ובין שני עולמות שונים.
אני אוהבת לקרוא בעיקר שירה נוקשה, "מהונדסת", עם
משקל מוגדר וחריזה מסודרת, ובשפה עשירה. משתדלת
לכתוב (לפעמים) שירה כזו.




לרשימת יצירות השירה החדשות
געגוע
איפה אתה עכשיו
אחרי כל השנים האלה
האם אתה עדיין זוכר

אודה
For you are as the ocean vast and deep,
And like to it, once peaceful and once restless;
And treasures great you under water keep
For those who dive into your mazes endless.

יחסים
אני בצל בשבילך.
אתה מקלף את דרכך לתוכי, שכבה אחרי שכבה,
בעיניים יבשות.
כמעט לא נשאר ממני שום דבר.

תחושתי
צעיף הערפל מכביד שמורות השחר
ואופק מאפיר בדומיית שחפים.
חמה בלבוש אבלות. חנוק גרון השחק.

שמתי הכל בקערה, בדיוק לפי המתכון.
בכל זאת העוגה לא תפחה.
בבוקר הקפה מצוין, ותותחים אינם רועמים בעירי;
אבל את שלוות לילותיי מפירים קולות הדממה.

מקום
ומוצפים חושי כאפיקים בנגב:
עירי לובשת חג ועדיים לרוב.
יסמין, הרדוף, סיגל שעל ראשה כנזר
ככתם פז עוטרים את תלתלי הרחוב

מקום
ביתי על צלע הר, מול ים ועל סף יער.
שפני-סלעים חולפים בחצרות שכנות
ונהמות תנים כמידפקות על שער
בלילה מסונוור מפנסי ספינות.

גיהנום
עת אשמורת שנייה קודמתה שחררה,
והחושך העיק כמשא בתוכי,
והשקט כבד ועצם כסערה -
התרומם הנחש הרובץ לפתחי.

קצרצר
לכם עצה רבת בינה,
גם רפואה לכל צרה.

סונטה
הן כל ימינו יד ביד הילכנו
בארץ מפותלת נתיבים.
במצוקותינו זה על זו נסמכנו
כשני עצים וגזעיהם שלובים.

מצב
אני מחפשת את עצמי
בגן השבילים המתפצלים
ועצמי מתחבאת ובורחת.

אכזבה
בעיני שהוכו סנוורים, במצחי שנצרב בחמה,
בשפתי שחרבו בקדים - כך פגשתי בך על אם-דרך,
ושמחתי בך כמוצאת מעיין בלב ארץ שממה

הייקו
ידך על מתני

נידונתי
למבוך שלא נגמר.
שפמי וזנבי שסועי מלכודות,
פרוותי נשרה

הרהור
פסיפס של מאה יסודות,
שרשרת של שגיאות הכפלה,
הצטברות צירופי מקרים עיוורים
שמוינו ביד אכזרית של מלחמת קיום.
ועדיין - פלא הבריאה.

געגוע
המילים שלא אמרנו,
האהבות שלא מימשנו,
נאספים כולם אל פסגת הר קרח.

כמיהה
פרי בשל תלוי על ענף.
גדוש גלעינים, סמוק לחיים,
מצפה
ליד הקוטפת

כשיכה השעון, תראה אותי
כפי שאני
בבלויי סחבותיי
בדלעת מרקיבה רתומה לעכברים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
געגוע
הן היו מגעילות.
המאפה היבש והתפל ביותר שניתן להעלות על הדעת, או על הלשון.
גוש בצבע לבן-בז', חום במעטפת, ועוד פס חום צר מאוד מתפתל
בפנים - קקאו במשורה, מעט מכדי לחוש בטעמו.




אם הרחקתי לראות
יותר מאחרים-
הרי זה משום
שאני מסטול
לחלוטין


זוזו לסטרי,
תוהה ומתהה


תרומה לבמה





יוצר מס' 72789. בבמה מאז 17/3/07 21:07

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לתמר מנור
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה