|
 192920496 תמרי =]
הממ.. כמה דברים על עצמי..
אני אוהבת לרקוד, לשיר, לכתוב, לצלם ולצייר ובעצם כל
דבר שקשור באומנות. =]
הים זה אחת האהבות הכי גדולות שלי, אני מכורה ליופיה
של האש. חולה על האביב ומטורפת על הצבע סגול!
אני אוהבת את עצמי ואני שמחה בזה, כי אם אני לא יאהב
את עצמי, מי יאהב אותי?
אחד המשפטים שמאפיינים אותי זה אוהבת את העולם
והעולם אותי אוהב.. =]
אני אופטימית ואפילו כשאני בוכה מבחוץ יש לי את
החיוך הקטן הזה בלב שיודע שהכל יעבור...
מקווה שתהנו לקרוא את מה שאני כותבת פה לפחות כמו
שאני נהנת לכתוב את זה..
אוהבת -תמר-
זה מזוויע אותי שכך בי את נוגעת
כאילו אני היחידה בעולם
זה מחלחל אותי שאני בך פוגעת
כי אותך לא אוהב לעולם
|
רק אני פה קרועה, זרוקה כמו בובת חוטים
איך בתמונות שמחייכים, נראים תמיד כל כך שמחים?
הלוואי ויכולתי לחזור לתמונה
מחובקת איתך בכזאת אהבה
להישאר לתמיד לידך אהובה
שתצלחי לחמם את ליבי שקפא
ששוב תרגישי, ששוב תגעי
תהי רק איתי ולעולם לא תעזבי
|
בא לי לנעול אותך באיזו פינה חשוכה
שם בתוך ראשי ולשכוח כמה את יפה
את המפתח אזרוק רחוק ככל האפשר
ואת תהרהרי בפנים אם אני אדם טוב או אכזר
אם עשיתי את זה כי כאב לי או כי קל כך יותר
תחשבי כמה שבא לך יש לך מספיק זמן להרהר
|
פתאום קולטת שאיבדתי אותך
ולא משנה מה נרצה, האהבה שוב לא תפרח
החיים שלי עוברים לנגד עיניי
ואני צריכה לנצל את התקופה הזאת בחיי
חוזרת לעצמי ובחדר אפלה,
מסתכלת בחלון והלילה שוב פעם בא.
|
היא ידעה שאי אפשר לחזור לפה
היא ידעה שהיא דואגת לו,
אך היא לא עזרה לאף אדם
בכך שהיא קפצה לים...
|
אולי תיקחי את עצמך בידיים ותנערי טוב את כל הגוף
ותביני שאת פה לא בסדר ושהמשחק הזה הוא טירוף!
הגנתי עלייך בכל דרך, אפילו איימתי במותי
למה שוב פתחת את זה ולעולם גילית את אהבתי?
|
כמה עוד אסבול, כמה עוד אבכה?
למילים כבר אין קול והלב לא מרפה,
העיניים אדומות כמו הדם בתוכי
אך הרגליים קרות כמו לב אהובתי.
|
שוב קופצים לי בראש מין קטעי חלום מוזר
אבל מה זה משנה התעוררתי, זה כבר עבר
באמת שאין לי כוח לשטויות של אנשים,
יש לי מחלת נפש ואני חופשיה בין סורגים?
|
מבוגרת אך קטנה את לבנה ומרירה
איזה מין מלאך את, זוממת פה באפלה?
הירח מלמעלה מאיר את פנייך החיוורות
הכוכבים שמעלייך חושפים את תוכניותיך הנסתרות
הלכתי לי לבד בשביל חשוך ואפלולי
קפצת לי מהצד וגנבת לי את ליבי
לא הספקתי בברור את דמותך לגלות
אך כולי נשא
|
אחרי ששנתיים אני בוכה היום אני מנגבת את הדמעות!
אחרי שריסקת לי את הלב היום אני מדביקה את החתיכות!...
|
ולא יוצאות לי הדמעות והבכי נעצר
ונמאס לי כבר לרעוד ממבטך הקר והאכזר
|
שכבה ועוד שכבה ואינך יכולה להפסיק
התרגלת כבר לכאב, לך הוא יותר לא מציק
אוהבת את זה ככה, שהצלקת מתנוססת על גבך
זה שיש לך מחלה בראש זה ממש לא אשמתך!
|
תחשבי על איך זה להריח ריחות שלך באוויר ולדעת שלעולם לא אריח
אותם ממך שוב..
|
|
|
קקה זה דבר אחד,
ודבק לבן זה דבר
שונה לגמרי!
אז אל תנסו
להשוות בניהם |
|
