|
ילידת 88,
אוהבת לשיר ולנגן.
נמצאת במגמת מוזיקה מרבית זמנה.
אוהבת לכתוב כשמשהו מציק לה בלב...
זאת הדרך היחידה שלה להוציא הכל החוצה.
כותבת בעיקר אודות התנסויות חיים שלה.
"למה? תסביר לי למה... למה היתת חייב לעשות את זה... ודווקא
עכשיו כשכל כך קשה..." צעקה יונית על ברי שישב בכיסא במצע החדר
הריק...
|
תמיד מגיע הדבר הזה.
אתה יושב לך מתוח על המיטה כמו טמפון, מנסה להתעלם מהמחשבות
החוזרות שמתרוצצות בראשך על הכאב החד שתרגיש בעוד מספר רגעים.
|
בחוץ הייתה הרגשה טובה של בוקר קיצי נעים כזה, לא יותר מדי חם.
אפילו הייתה הרגשה כאילו כל האנשים מחייכים אליי הבוקר...
פיזזתי לי בילדותיות באלנבי בדרכי לבית הקפה ושקעתי במחשבות
אופטימיות.
לפתע הבחנתי בו
|
מי רוצה לחשוב עליך? התגנבת בערמומיות אל תוך ראשי,
מי רוצה לחלום עליך? אולי כבר תעזוב אותי?
איך התאהבתי באליל הבנות? הרי זה דבר כל כך שטחי לעשות
לא רוצה לדעת אותך, לא רוצה לחשוב אותך, ל רוצה להיות בשבילך
...
|
ילדה קטנה שלי, יקירתי,
תגלי לי איפה את...
רוצה להיות שם עמך, להחזיק את ידך, להבין את תסכולייך...
תחזרי, תגרמי לי להבין אותך ילדתי
|
להישטף בצמרמורת מביכה
להסתכל במבט מבויש אל הרקיע האפל
ולהתבייש... להתבייש בתמימותי המטעה, בזכרוני שמטעני
|
ידיך שריחפו על הקלידים לכדו את תשומת לבי
כשחשתי את כל ההבנה והכאב הנצורים בך,
הבנתי כי אינך מנגן את המנגינה,
אתה חי ונושם אותה, אתה המנגינה!
|
תבואי כבר! קוראת לה, קחי אותי למקום שבו אני צריכה להיות, עם
אנשים מהסוג שלי. לכאן אני לא שייכת...
חושבת על דברים שמעולם לא חשבתי עליהם
נכנעת לתסכול
|
כי אני פשוט עצמי
לא יותר,
אולי זה מאכזב
אבל אני פשוט ע-צ-מ-י!
|
שמעתי מה קרה...
אני כל כך דואגת לך עכשיו.
הלוואי שהייתי יכולה להיות שם בשבילך ולנגב את הדמעות המתוקות
שלך לפני שהן יפגעו ברצפה הקרה ויהפכו לעצב קודר...
|
שוב פעם,
אני מוצאת את עצמי בשער בית העלמין הקודר בדרך לביקור השנתי
שלי בקברך.
|
ישנם שני סוגים של אנשים בעולם- הרודפים והנרדפים.
הרודפים עסוקים מרבית מזמנם הלחוץ בלרדוף אחרי הנרדפים,
הם מעסיקים אותם, עובדים אותם, מבדרים אותם ועושים כמעט הכל
לעמן תשומת הלב שלהם, כמו משרתים שעושים הכל בשביל אדונם.
|
"יש לך OCD," הוא הכריז במקוצועיות, "הפרעה כפייתי
אובססיבית"...
מצד אחד הייתי שמחה, סוף סוף כולם יודעים שאני לא סתם מדברת
שטויות, שבאמת יש לי בעיה! אבל מצד שני היה לי קשה להשלים עם
העובדה שאני באמת צריכה טיפול פסיכולוגי...
|
כל כך הרבה זמן הייתי שקועה במערכת יחסים המשעממת הזאת שלנו,
כל יום אותו דבר, חוזרים מהעבודה, אני מכינה אוכל, אוכלים
בשתיקה גמורה, לפעמים שואלים איך היה בעבודה, וכל אחד עסוק
בענייניו...
ובלילה עושים אהבה... עלק אהבה... סקס רדוד יותר נכון... ללא
כל רגש...
|
אני לא רוצה שתרצה אותי
ואני לא רוצה שלא תרצה אותי
אני לא רוצה שתהיה איתה
ואני לא רוצה שלא תהיה איתה
|
אז אמא, רק הפעם, בבקשה! תאמיני לי הפעם! בשבילי, בשבילה,
בשבילך ובשביל השקט הנפשי!
תוכיחי שיש משהו מעבר לחומת הקרות רוח הזו שלך... בבקשה...
|
אתה מתמכר וזה עצוב.
אתה מתמכר לרגע הזה של סוטול, להנאה המדכאת הזאת, שהורסת אותך
ואת כל מי שסביבך.
|
רק שם.... אני רק שם מתוך רשימה ארוכה של בנות...
חשבתי שהייתי יותר אך כמובן שטעיתי....
|
ואתה חושב שאני שונאת אותך! מה אתה לא מבין? אני כל כך רוצה
אותך ורק בגלל זה ההתנהגות השפלה שלך חשובה לי כל כך...
אני לא יודעת למה התאהבתי בשמוק כמוך, באמת שלא...
אתה הרי בטוח לא תוכל להעניק לי ביטחון...
|
תיפתחי הם אומרים לי
אבל הם לא מבינים שאני לא יכולה,
הם לא מבינים כמה הבעיה שלי חמורה
הם לא מתארים לעצמם שמאז שנולדתי אני משאירה הכל עצור בפנים.
|
|
|
אני מנגן על
דגדגנים. רוצה
לשמוע סולו?
קומיצה נואש
לסקס. |
|
