|
"איש בין פון פלסתין" אני מפלסתין, במבטא שאי אפשר היה
לטעות בו... "אונד שטדט (איזו עיר)" שאלה. "איש בין פון עזה
(אני מעזה)"...
|
שנת 2004
אריאלה גרינברג יצאה מבניין הרבנות. אריה, גרושה הטרי שחיה
בנפרד ממנו כבר כ5 שנים, נפנף לה בידו ונכנס למכוניתו. היא
בחנה את עצמה, בת 66 כמעט, עדיין נאה, עוד רוצה להפיק את הכל
מן החיים. שלושה ילדים מקסימים, שהביאו לה גם נכדים שהוו את
משוש חייה.
|
מוזר לי, עד עכשיו כתבתי ולא הזכרתי אותה... בעצם כן. כאשר
עסקתי בעמרי. הו, ילד שלי... בכל פעולה אני מתגעגע אליך, תמיד
אליך... למה? אין לי תשובה... וכי אדע דרכיה? הן זר אני לה כפי
שהייתי תמיד... אני נזכר בטקס נישואינו, שנערך אז באמצע המלחמה
בכפר הגלילי ההו
|
ילדים קטנים שהושלכו אל בריכת המים הקרים, אך המציל ששהה
בסביבתם בושש לבוא...
הוא הגיע אך רק כעבור שנתיים.
לא ידענו את סודה הנורא, על ילדיה שנרצחו לנגד עיניה במחנה
המוות "פונאר" (זה עתיד להוודע לנו לאחר שנים רבות).
|
הוא יושב מולנו, לבוש חולצה כחולה, שערו השחור והמקורזל מקוצץ,
בשל החוקים... עיניו רושפות והוא פותח "אין לכן מה לחפש
אצלנו. אתן לא רצויות בחברה הזאת. אתן צריכות ללכת... אתן
צריכות ללכת." הדברים הקשים מהדהדים... כרוח סערה המשתוללת
ושוברת הכל... כשמש אפורה ה
|
ועל הצג מופיעות שתי המלים המרגיזות "מספר חסוי".
ואני חושבת, מי זה יכול להיות? אולי מתקשרים מ"קופת חולים";
"הבדיקה שלך לא הצליחה כל כך, עליך להתייצב לבדיקה נוספת ביום
ד' בשעה 16:00," או "תגיעי מחר, הרופא הבכיר צריך לשוחח
איתך," ואני חשה ברעד המטלטל א
|
נוני התרומם והלך לצידה של חוה כשהוא שותק וחיוור. דני הרצין
"תראה נוני, אני סבלתי ממנה הרבה יותר ממך ובדרך כלל היא לא
הייתה כל כך "נחמדה", אבל עברו שנים, ואנחנו חייבים לדעת
להתעלות על עצמנו ולא לשמור טינה.
|
וביום ד' שעבר פגשתי אותה, תמירה ויפה כפי שזכרתיה מלפני כ25
שנה, הגם ששיבה קלה כבר זרקה בשערה, וניתן היה לראות ששערה
צבוע. ישבנו בבית הקפה הסמוך לחנות הספרים הגדולה שבלב
רמת-אביב. תמיד נמנתה על היפות, אך לא על המקובלות.
|
אך דמותך עדיין ניצבת
איתנה בפגעי הזמן
עומדת וממתינה
|
אני חשה והנה סערה גדולה
ושומעת קול גדול, קול רעם,
המתנפץ אל חיי
|
ובבוקר ההוא
קדרו השמיים
ראיתי את פניך
ואת שערך הבהיר ועיניך הכחולות והיפות...
|
חיי הקודמים
מחייכים אל ימי,
אך הגדר, גדר שטנים בצורה שקמה מבעוד יום.
בלעתם כלא היו...
|
רק רציתי שתעני לי
ולו לרגע
אך ביום ההוא
יום שטנים מאפיר
נלקחת ואינך
|
אריאלה יצאה מבניין הרבנות. אריה, גרושה הטרי שחיה בנפרד ממנו
כבר כ-5 שנים, נפנף לה בידו ונכנס למכוניתו. היא בחנה את עצמה,
בת 66 כמעט, עדיין נאה. עוד רוצה להפיק את הכל מן החיים. שלושה
ילדים מקסימים, שהביאו לה גם נכדים, שהיוו את משוש חייה.
|
הבטתי ביהודה, ראיתי שהוא החוויר, אנחנו נסולק, הרהרתי, לא, לא
ייתכן אחרת, אך מה יהיה בבית, ידעתי כי הדבר ישפיע קשה מאד על
יהודה ובייחוד על הוריו, שכן שמוליק (אחיו) לא סיים אפילו
"שמונה שנים", והלימודים מעולם לא עניינו אותו, יהודה לעומתו
היה שונה לחלוטין...
|
אמש נמסר לכתבינו כי גברת ב. נראתה בחברתו של דוד המלך. על פי
המידע שהועבר אלינו נראו השניים חבוקים, ברדתם אל ביתו של
המלך, כפי שניתן היה להבין כי האשה התרחצה קודם לכן, כיוון
שלבושה הייתה בחלוק שחשף מעט את גופה.
|
|
|
יכלתי לעשות
ביד-
אבל אני כותב
סלוגן.
אחד בלתי מסופק |
|
