|
ציפור
"הדמיון שבי הוא חברי הטוב ביותר ואוייבי המפחיד".
כך מאפיינת טלי שמחי את עולמה הפנימי. ועוד היא
מוסיפה: "אני פותחת חלון לדמיוני וזה שואב אליו את
חיי היומיום, התחושות הרגיעיות ,רגעים פרטיים ומבט
סקרן לחיי אחרים".
שיריה של טלי נכתבים ברגעי הארה בידיעה כי הכתיבה
במחשב הינו אמצעי נוסף לתיעול תחושותיה.
תפרים תפרים כמו פרפרים כלואים בנפשי היגעה.
אני מבקשת מעוף וחוטי משי רוקמים אותי.
|
המילים כלואות בתוכי,
מגששות בדרך האפלה
|
אני רוצה את היום כדי לשנות את המחר.
|
סדין לבן נקרע מעלי, הפחד מולי מתפרץ מעלי.
|
ומה רק ביקשתי דווקא עכשיו
לחשוב צלול
לעשות אהבה.
|
הטלויזייה מאירה בשקט את חשכת הסלון.
אני רוצה לישון.
|
אני צופה בעצמי, על הבמה רוקדת, כל יישותי מוארת מתוכי
|
חרדותיך חונקים אותך
בשמיכה חמה, הם, מייגעים אותך.
אתה לבד.
|
בערב שקט ישבנו יחד ,רגעי אהבה חוברים להם יחד - אני ואתה. את
ואני.
|
אני מוקפת אנשים סביבי
אני חשה בבדידותי.
|
ביקשתי ובקשתי נענתה לי.
ביקשתי ומתוכי נזדעקה, אהבה.
|
שמחת החיים נשאבת מתוכי בכוח הגעש הזורם בנהר
בשאון המים הזה, נכונה להקשיב.
|
היום אני כותבת,
כותבת המון.
המילים מזמרות לי
אני רואה
תיאבון.
|
לתוך השלמות, יד חובקת. המציאות שלי.
|
העננים שלי זזים עם הרוח
פניי משתקפות מהם
משנות צורה
מגשימות אותי.
|
השגרה המבורכת, נוטעת בי ביטחון.
שאון הציפורים בחוץ, נוטעים בי תחושת נצחון.
|
הצחקוק שלי, הצחוק שלך
חוברים יחד לאגדה מדומה.
|
ידעתי משב הרוח
ידעתי יום רענן
ידעתי שמש מחממת
ידעתי טעם של ים.
|
תמיד רציתי לחבוק עולם,
לצעוק אני אחרת.
כך חשבתי לפחות.
|
אתה יודע מהי אהבה
כנפיים פרושות, יום מאושר.
|
ליצנית החצר מחייכת לכולם.
הם צוחקים עליה, כשהיא מרצינה.
|
הרוח פסקה
נדם לו השקט
רעש גדול הרעיד את חושיי
|
סערה עוד משתוללת בחוץ
חושיי החלו מזדעזעים
ידיי חיפשו להדליק את הנר
|
רוחי, נעה עם הרוח, תוהה מחפשת, לא נחה. אובדת.
|
ציפור הרוח נאבקת בדפנות
דפנות אהבתה
|
את יפה, את בוטחת, אך קשה בך לגעת.
|
רחובות אמסטרדם,
אנשים סביבי.
להציץ בהם.
|
רעם ביום בהיר, הסערה שמקדימה לבוא.
|
היי חבר
אתה לא חייב להיות כה מפוחד.
מוקדש למי שמגוייס להקשיב, והיות נכון להיות חבר אמיתי.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
I'm a slaaaave,
for me!
בריטני, לפחות
עד החתונה,
עדיין מאוננת. |
|
