|
גופתה של אסתר שוורץ לא הייתה מתגלה אלמלא אחרה לשלם את התשלום
החודשי לועד הבית בארבעה ימים תמימים. היא מעולם לא אחרה לשלם.
אפילו לא ביום אחד.
|
נפלתי ישר אל בין זרועותך. בדיוק באותה השניה בה קפצתי עברת
שם. לא שניה לפני ולא שניה אחרי. לגורל יש צחוק ממש מוזר. כל
חיי הייתי לבד, המתנתי למישהו כמוך. כל חיי חיכיתי, אבל איש לא
הגיע ולא נכנס בשערי לבי. והנה פגשתיך כאן, בדרכי אל המוות.
|
בסך הכל רציתי להגיד לך שקניתי חולצה חדשה. זו בדיוק אותה
החולצה שלבשתי בלילה ההוא, אז לפני חודש. או יותר נכון, אותה
חולצה שעזרת לי לפשוט בלילה ההוא...
|
מילים רבות בשפה העברית, אולם ברגעים שכאלו אינך מצליח לתפוס
אותן - כמו פרפרים חמקמקים הבורחים מהרשת, מסרבים להפוך למשפט.
|
זה לא כאב שהוא מת. הצחוק. הרופאים אמרו שזה היה מוות מהיר,
ללא כאבים. הוא לא סבל בכלל.
|
מביטה מהחלון אל האופק.
לובן ההרים ניבט אליי,
וענן שחור יחיד.
וקיץ עכשיו.
|
דימויים רבים יש לו לאדם,
רק במעטים נטען כי "אדם הוא רק אדם".
כמו עץ השדה - צמא הוא למים,
כענן קל נוצה - משייט בשמיים.
|
אין זהו לילה יפה במיוחד.
אין זהו לילה נעים במיוחד.
אין זהו אותו לילה קסום מסיפורי נסיכים ונסיכות.
|
תמיד כשמבקשים ממני לבחור שיר -
כזה שאני אוהבת במיוחד -
תמיד בורחים לי מהראש
כל השירים בבת אחת.
|
אני אוסף אותם כבר די הרבה זמן,
עוד מאז שהייתי ממש קטן.
מסדר בשורות על מדפים -
אוסף של סנדלרים יחפים.
|
העתיד כבר לא ורוד והשמיים לא כחולים,
מה שנראה עד לאופק זה רק עננים אפורים.
|
כל אדם, באשר הוא מודה בכך או מכחיש,
נושא עמו חפץ מזל ששומר עליו ומגן.
אתה לא צריך להיות מאמין גדול בשביל שיהיה לך חפץ שכזה.
וגם אין שום הכרח שאותו חפץ יהיה דווקא בצבע טורקיז,
או יסריח כמו שום.
החפץ יכול להיות אדום, סגול ואפילו שחור,
ויכול להיות לו כ
|
|
|
אמא אוי אמא
חבקיני חזק...
דן בן אמוץ זצ"ל |
|
