|
 120140764
היא..
כל מה שאני זוכרת מהיום ההוא, זו אותה ההליכה הביתה , ההליכה
המייגעת ההיא, 30 דקות של עלייה.
אני זוכרת את הפרחים שנבלו בצידי הדרך , והכביש שבד"כ היה מלא
במכוניות ועשן היה ריק, אולי דמיינתי אבל אני חושבת שראיתי צב
הולך על הכביש...
|
הכאב מסרב לעזוב, בעצם הוא הדבר היחיד שנשאר.
היא לוקחת עוד נשימה, מנסה לא להישבר. היא הבטיחה לו שתפסיק,
שהיא לא תפגע עוד בעצמה. אז מה? היא חושבת. הוא הבטיח שהוא אף
פעם לא יעזוב.
|
רגע לפני שאת מקבלת את גזר הדין את מביטה בדמותך במראה, מנסה
לראות, אולי הפעם תאהבי את עצמך. תקבלי את עצמך כמו שאת. אבל
כמו תמיד ההיפך קורה והדבר היחידי שאת מרגישה זו תחושת סלידה
עצמית. את מנסה בכל זאת ועושה פרופיל לימין, פרופיל לשמאל
|
המשכתי להסתכל בחלון, הגשם החל להיפסק, טיפות קטנות ורכות ירדו
על שולי הכביש נאספות לשלוליות.
חשתי צורך עז לסיגריה, הבית היה חנוק וזה היה תירוץ בשבילי
לרדת למטה, לחוש באווירה האוהבת של החורף.
|
שבוע עבר מאז, הם ממזמן בקבר, ביחד הם כבר למעלה.
והגשם - דמעות המלאכים שממזמן כבר שטפו את הדם.
|
היא זכרה את היום בו צילמה את התמונה. זה היה בתחילת האביב,
כאשר הכל החל לפרוח, והיה נדמה שאהבתם תשגשג יותר ויותר, אך
היא הרגישה בזה. היא סיפרה לו על פחדיה, והוא הבטיח שהוא יישאר
איתה לנצח. נצח, עניין יחסי, היא חשבה, בעודה בוחנת את הצלקות
שעל ידיה.
|
A heart which feels
will be in pain
There's no such love
only the illusion to gain
|
Be at ease, my dearest child
You can say your prayer
Don't you worry about your mom
God takes good care of her
|
הצב שלי נחמה
הוא צב בלתי רגיל
הצב שלי נחמה
הוא רצה להיות גרביל
|
לכולם יש נקודה כזו בחיים, שפתאום הכל נראה יותר ברור.
ההחלטה לבחור את הכיוון בצומת שאתה עומד בה הופכת להיות קלה,
כי הכל ברור, אז אתה בוחר את הדרך שלך, שנראית לך טובה יותר,
מזמינה יותר, ברורה יותר.
|
זה היה לפני שנים רבות שהשמש פגשה את הירח ונוצר ליקוי החמה,
זה התחיל באהבה והסתיים בכאב, אבל כמו תמיד האהבה שרדה... כך
נראה
אבל דיי עם ההקדמות, כך הסיפור מתחיל...
|
אז ויתרת?
לא, אף פעם לא ויתרתי...
אז לאן נעלמת?
הייתי צריך קצת מנוחה
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
