[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








סופת ים
בסופו של דבר, החלטתי לשים את התמונה שלי.
אולי המסווה קצת מרגיע אותי (בשל סיבות אישיות העדפתי שלא
להיחשף כליל)

 Onlymeisr@gmail.com

כוח היצירה ניחן מחולשה, מכאב ודמעה, מאהבה ותשוקה.
כולנו ברואי אלוהים, כולנו - ללא שום הבדל, כל אדם
ואדם
לכל אחד כישרון מבורך משלו.
מי ייתן ואהבה תמלא את ליבנו ותגבר על העצב והרוע
ובכך ניצור יחדיו מעגל של בני אנוש, ידיים החובקות
אחת את השנייה ונקיף את כדור הארץ בידידות אמיתית
מנפש אל נפש - שלום חובק עולם.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
לך - שבך התאהבתי וביננו זה לא סוד...
בכל שורה שבעבר כתבת, מנסה לשכוח.
בכל שורה שאתה כותב בהווה, לא מצליחה לברוח.


לרשימת יצירות השירה החדשות
Mother don't cry
Mother don't die before my eyes
I don't wanna see you falling
So please don't cry

לו ידעת ילדי
מבוכי נפשו של אדם;
לא היה ניצב בך מכשול
והיית ניצב איתן
שלוות נפשך
איננה עוד
מאז לכתי
כבתה בדמעות

הייה שלום אהובי הכופר
סר לבך משפך דמעות

ולך אישה, הים כבר רחוק
לא יותר תטעמי טעמו המלוח
כי לך אישה, יש משפחה
לדאוג לה, לשתוק ולדעת גם לסלוח

טישטשת צעדיך
בסחיפת רגליים על החול
טישטשתי צעדיי
בשביל לא לזכור
והדרך נעלמת
בעומקי, באופקי נשמתי

אסופית, ידייך מלאות מפחם
לכי מהר, שטפי אותן
שרתי הגברות סרקי שיערן
גהצי בגדיהן שחלילה לא יאבד יופיין

בך ארצי יבשו חיים, כמדבר היבש
ולו רק למען לבך ייכבש
שדותייך בוערים מלהבות האש
שליוו את חייך וממשיכים להתלחש

אתה - ששרפת את כל הגשרים שלי
שגזלת ממני את התקווה האחרונה שנותרה בי, לא העזתי בך לפגוע
נגעת בנקודות הכי רגישות שבי, את גופי וכל מה שאני ידעת לפצוע

סלע - אתה כמו סלע
אדיש כמו ערפל כמו אובך עצל
כשקרבתי אליך שתקת - לא דיברת מילה
עיניך הבריקו באיום מזלזל

הרהור
כשילד קטן עוצם עיניו
חולם על חיים שלווים
מאמין כי יתגשם החלום
ואינו מכיר את המילה
"אשליה"

בתוך צריף רעוע על יד הים
תינוקת בוכיה רטובה מדמעות
נטשוה הוריה וברחו משם
והיא הקטנה לבושה בסחבות

וכשתאוותי היתה בך
רק לרצותך
והפנית פניך
ותתנשא

מילאת בדידותי
בשיחות אל תוך הלילה
הפגת עצבותי
בקולך שכה מרגיע

כבר שמעתי רבות על חיוך ועל צחוק
הסתקרנתי כל כך עד שבאתי לראות
הגעתי לשם מלאה אדישות
ונגעתי בם קצת, רק בפינות

אהבה
במחוזות ליבי אהבתיך
בסרעפיי נשמתי זכרתיך
ניתבת שביליי למחוזות אחרים
למקומות מוזרים כה מרתקים

בזריחה, בשקיעה גופי נמשך בסערה
בגשמים, בסופות גופי ספוג ממכות.
סימנים נעלמים, גם בגוף, גם עם השנים.

קרן אור קסומה שלי בתי היקרה
אל לבי נכנסת ברוך, עצרת כל נשימה
כן אני זוכרת איך נגעת בי בעצמה
ריי בתי היקרה תינוקת מדהימה

ספר לי אהובי, את שלבך מסתיר
ספר את שטמון עמוק בתוכך
כי בתוך תוכי אדע - אתה שביר
וגם אם לא תראה, מתוך מעמקים אדע את דמעתך

גשם הדמעות לעולם אינו פוסק
אם לא ייראה על פנינו - בליבנו ייוותר
הנח לי ואשא דמעתך אל עולם אחר
אך אנא אהוב יקר שלי, אל תישבר

המכתב שכתבת לי עודו מונח על השידה
אותו מכתב ארור שהציב אותי קפואה
ועיני מביטה קוראת כל שורה ושורה
בלי להבין למה ומדוע, הותרת אותי המומה

אנא - הדליקי גפרור למעני,
כל כך קר בחיים האלה
איני רוצה להישאר

משוטט בין עשבי הבר,
שורד בין שבילי כאב;
עד לאן תרחק נפשך
מדברי מלל פיך שלא ישווה לליבך.

בתוך כל הבלבול, פחד ותיסכול
התאהבות - אלייך הם געגועיי.
ליטוף וחיבוק - חוסרים מלאי בדידות
היכן אותם פרפרי הבטן וכל ההתרגשות?

וסגור לבך אליי נפתח, מלווה במתיקות מילותייך,
לא יכולתי לעצור עצמי, בכיתי גם אני בזרועותייך
נפרץ המנעול שלכד דלתות לבך שנים ארוכות יתומות
הדלת נפתחה ואור השמש הציץ מבעד לדמעות

סופות החול מחזקות, מציבות בי מחסום
שאחזיק מעמד, שלא אהלך יחפה;
בין קוצים דוקרניים - שומרות עליי עד תום!

במלל שפתותייך לחשת
להנחותיני מחכמת דברייך
ואנכי לא שכלתי
מכרתי עצמי לריק

טיפות זולגות לי על השמשה
על האדים הקפואים חורטת את שמך
שמי לידך מונח עם לב של אהבה
וחץ מושלך דרכו היישר אל תוך לבך

בתוך ספינה, בים גועש
חיים חדשים נוצרים
היום בו יצאנו אל אוויר העולם
היום הכל כך מוקסם

ילדות מלווה
זיכרונות ארורים
של יד ארוכה
על בטן חשופה

אמא -
מדוע כל ההרים קורסים תחתיי ?
רעידות אדמה, נפילות סלעים
אלייך כל שאלותיי

איזה שיגעון מיותר לשבת כאן ולא לעשות שום דבר
בעוד אפשר בדבר הזה שנקרא "זמן" לעשות כל כך הרבה
אתה יושב לך בלי חשק ומחכה לשעה המיוחלת רק שתגיע כבר
בזבוז של החיים, מה עם הדברים היותר חשובים? מה זה כבר שווה?

ילדים מוחים דמעה
פוסעים בשבילי כאב
משהו מתוך הלב
כל כך לא שלו

אכזבה
הלא אמרת יקירי
כי תאהביני
ברוע, במרגוע,
בצער ומכאוב

נכנסת אל חיי
כרוח סערה
בתוך סופת הים
ספינתך טבעה

אהבה
בשביליי אלוויך
אל דרכי תורה חדשה
במסע אל עמק הלא נודע

אלוהים: האין עיניך ראוני?
עטופה הנני בשיריון פלדה
גוועת מול עיניך -
ומסתירה...

ובקולך הנוגה השובר - ילווהו ההד החוזר
לי לחשת תפילה חרישית עמוקה.
כי ליבי כמו עיוור הולך אחרייך מצמרר
ומשוא תשוקתי אלייך בערה

בעיוורון עיניי נסחפתי אחריך
כמו חול הים וקצף הגלים הלבן המרביץ בגלים ללא הרף
כשוטה גמורה שיחקתי אל תוך ידיך
עם הזמן לא יכולתי לשאת עצמי יותר, בדידותי הייתה לך כטרף

...אך האם תיעצר הסופה הגועשת?
בין לילות סוערים היא בוטה ונואשת
הן זאת אספרה לכל הרוחות
כי בנוף דמותי, כבר שכחתי לבכות

דמעה על לחיי פשטה
אייכה - נשמה שאבדה
בתתי לך חיי
וכוחי לא שב אליי

ייסורים
נפשי, ניתקת מגופך בשתיקה נקרעת.
נפשי, בכאב צורם, כמו סכין דוקרת בנשמה.
נפשי, בוערת מכאב - כאב עצום בל יתואר
נפשי, משתוקקת למעט, למעט שנותר

סופת המדבר קוראת אלינו
נמשכנו אליה כשני עיוורים
סופת המדבר סוחפת אותנו
אל חבלי נצח אל היופי הפראי

והוא נע בתוכך,
ואת רוצה בו... ולא רוצה;
ומסיבה פשוטה שואפת
לגאול אותו מייסוריו...

התבונן נא בעיניי המרתקות, המוליכות את כולם שולל,
ויופיי זה, אמור נא לי, מה שווה הוא בעיני הכלל ?

החיוך על פניך
מסתיר שינויים
כן, זה אתה
שבא מעולמות נפרדים

שלובי זרועות חבוקים
שוכבים אחד ליד השני ותוהים
אם היה יכול להיות אחרת בחיים
אם אהבה קיימת גם לאחר שנים

בחטאך אימי הקדומה ייסרתני, בכאביי על יגוני
הן את שעוללת את אשר בבטני, חוה ארורה גזלת שלוותי
מתוך באר עמוקה לא יישמע קולי הזועק
ואני חסרת אונים נוגעת בציר דלת חורק

נתיבים לא ברורים
השבילים כה סבוכים
בין עצבות לשמחה
רגשות חבויים

הרוח תנשוב לה בינות ההרים
תעביר בגופינו רעד וצלילים
גוף אל גוף חבוקים נצמדים
רגעים כאלו לעולם לא שוכחים

מדוע לא שמעתי לאלה האהובים
שרק את הטוב רצו בשבילי???

מחיר כבד שילמת בחייך
עמוק יותר מכל אי שפיות ניכרת
אך עדיין נלחמת, עדיין שורדת בסופה

ידעת חולשתי כשחיפשתי מפלט בערים זרות,
כשפסעתי בשבילים מנוכרים ללא בית;
ראה מבטך מרחוק והרגיש...

אני לא מאלה שיש להם את התואר
את התואר שלי קיבלתי מהחיים
וההוכחה לכך שניצחתי
נמצאת כאן, בין קירות המשרדים

אמור לי אם פשעתי
ואסור מדרכך
בתנותי עמך אהבים
ותכניני "זונה"...


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
פסיכולוג אחד שהרשה לעצמו לחדור אל עומקי נשמתי. אל החיים
האישיים ביותר שלי, אל העבר.
ואני בתמימותי אמרתי את האמת ואת כולה, לא שיקרתי אף לא בפרט
אחד.
נאמר לי: "תהיי עצמך, אמיתית, אל תשקרי".

אף פעם אל תשכח מי האנשים שעזרו לך בעת צרה.

אינני מאמינה באדם רע, אני מאמינה שהתנהגות האדם יכולה להתבטא
ברוע, מתוך נסיבות החיים.

אמא לא ידעה, גם אבא לא.
לא אחות, לא דוד ולא דודה.

רק הוא ידע, האחד והיחיד - הוא ואלוהים.

ארץ ישראל עלייך לא אוותר, את תהיי לי חומה ומגן.
מול יופייך הטהור, יישבה בו האור אשב ואביט בפנייך.
לא אראה עצמי הולכת מכאן, כי שפתי שזורה בך ארצי היקרה
לא מתוך ציונות וגם לא מתוך אידיאולוגיה פנימית - לא, לא, רק
מתוך געגוע מתוך הרגל.

לא מצליחה לדבר, תמיד הייתי גרועה בשיחות בע"פ
המילים נתקעות לי בגרון, לא יודעת איך להביע את עצמי, וזה
כואב,
לכן אני שותקת, כי ככה הייתי כל ימי חיי,
ואם כבר אמרתי, זה פרץ את כל הסכרים - לא כך רציתי לומר.

כך עוצבה דמותי - מתוך השראה
כך גם רציתי לראות את דמותך משתקפת במראה
ניגודים נמשכים - זה לפחות מה שאומרים
לא, זה כל כך לא נכון, רק רציתי לומר לך

רוב האנשים בעולם אוהבים לגעת בי, לחוש אותי
כמעט אין אחד שלא אוהב אותי....
אך מאד מוזר לי, שכמה שמכירים אותי, אני לא ממש מרגיש שמעריכים
את העובדה שאני קיים.




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
אופס, איי דיד
איט אגיין...

רוצח סדרתי


תרומה לבמה





יוצר מס' 18328. בבמה מאז 8/1/03 8:38

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסופת ים
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה