[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








סטלה פימיאנטה
ICQ 228772131 228772131  stellalolita

אל היוצרים המוערכים על ידי סטלה פימיאנטה
ילידת 1982
כותבת שירה מגיל 12 לערך ..
שרה ומלחינה גם בעיברית וגם באנגלית
מאוהבת ביצירה ובאנשים שיוצרים
הכתיבה שלי מגיעה ממקום מאוד עמוק של רגש שעוטף אותי
כל הזמן ...   אוהבת אתכם אנשים - אל תפסיקו ליצור !




לרשימת יצירות השירה החדשות
על בית
לא גדול, לא קטן
שבו משפחה מאושרת
אפילו אימא, צוחקת

על כלב קטן
כזה שהולך לגן

היי לו מזור לבבו השבור
היי לו משכן כאבו הנצור
היי לו כותל רזיו
היי לו חרב ייסוריו

הושיט ידו אל פניי
אצבעו נחה על שפתיי
חותמת את כל המילים
שתיקה

אני נפרדת מהילדה הטובה
זו שהתמימות בה בערה
שאימצה כעיוורת, בטחה
הכאב לא פסק, עודנו בה

אהבה
לפעמים אני לא מבינה אותך
אתה עובר שינויים
לפעמים אני שותקת
נעלמת בצללים
וכשאני חוזרת מתוך האפלה
האור שלך מאיר לי את הדרך חזרה
שמע אותי
קוראת לך מלאך האהבה
אלוהים שלח אותך אליי במתנה

קמלה לאיטה
כאובה
נאחזת ברסיסי שפיותה

אודה
פרפרים בבטן אופפים בחיבה,
המכונה המשומנת היטב - חדלה.
הדמיון מטייל במבוכי הלב,
שואל, מרחף, מתלהב.

געגוע
מתקשטת בך כשאתה נעזב,
בנוצות של תשוקה מתחפשת.
להפיג הבדידות, תבלין כפלפל,
לעקצץ ולבעור מחושינו

תחושתי
היא מתלקחת מבפנים
עוטפת את כל התאים הקטנים
בוערת, גולשת
פורצת מחסומים
היא השולטת, היא האישה
היא כולה תשוקה טהורה

געגוע
את ליבי השארתי שם,
בין קירות ביתי החם.
עז חזך מפלט וכלה,
להניס את כל פחדיי

אהבה
בשקיעות מלטפות נרגש אל מולך
רוחות המדבר לוחשות בקולך
נסחף בך נרגש, נפעם מיופייך
מתמכר אלייך,אל כל כולך

אתה בא אלי בחלומות כמעט כל לילה
לוקח את כל מה שנשאר
האהבה שלי אליך מתה
הכאב עדיין לא נגמר

געגוע
בכל המראות,
בכל הצבעים,
סונטה מרגשת, כקצף הגלים
אוקיינוס רגש, ללא מילים
בוא אליי,

כעיוורת, לא מחישה צעדיי
בוטחת, נעזרת בחושיי
אמצא את הדרך בין כל הלבטים
לחצות את הכאב שנזרע למרחקים

געגוע
געגועים געגועים ,
גואים כגלים ,
שוצפים וקוצפים,
נשטפים בי.

ארוטי
על אי בודד, ספינה טרופה
גלים מתנפצים לרגלינו ואתה
שוקע עמוק במעמקיי נשמתי
לוחש לי "רק את יכולה להציל אותי"

מסתחררת, מטורפת
לצלילי התווים,
רוצה לרקוד שוב פעם
עד אובדן חושים...

מהן משאלות לבו
כשירח מכסף שמים
איך זה שכל כך לבד
אנחנו שניים

אהבה
נושם את השחר,
מתרוצץ עם זאבים.
קורא לרוחות מסביב,
לפרוח כפרחים

אהבה
איתך,
הליטוף הוא מסע של שיכרון חושים,
הנשימה נעתקת כמו ברכבת הרים...

כמו בזירת אגרוף, מתכוננים למלחמה
אין קהל שיריע, אין סיבה
האיש מולי - ליבי
מלא כעס, התמדה

יחסים
כמו סופה משתוללת, הורסת הכול
מול מראה מתנפצת, רואים את הכול
לא נשאר דבר,
אין עוד מה לומר,
רק ללכת... זה נגמר...

מושכת אותו אליי, ללא מגע
והוא כמו שיכור, מתנדנד ובא

ובלילות נטרפת דעתי
בדידות מעורפלת בחדרי

גורל
שלהבת בוערת בדומיה
בשיגיון צלול, בשקיקה...

כמיהה
החיים יכולים לסחוף אותי למקומות שיכולתי רק לחלום עליהם
ואז הוא מופיע...

אהבה
לשכב פרקדן , להתמוסס אל תוך עינייך
לתפור נשימותיי בנשימותייך
לחרוז רכותך כשרשרת פנינים על צווארי
להתקשט במערומייך, גופך לגופי

כאב
בכלוב של בדידות, חופשייה
הבית ריק בלעדייך בכלוב של בדידות, חופשייה
הבית ריק בלעדייך
אין לי שקט, אין בי מנוחה

כאב
להלך על חבל דק,
להתמלא פחד ומחנק
בתוך ענן של סימני שאלה
מחפשת את האור, תוהה

את הלבנה, משתנה לתקופות
נשמתך נכספת, שפתייך בורקות
נחבאת בימים, מתגלה בלילות
לונה, אשת האשליות

גורל
שים ראשך לרגע,
שכח מהחיים.
עצום את העיניים,
הושט ידייך לפנים

יחסים
אות-אות, מילה - מילה
חושף את סודותייך,
קליפה אחר קליפה.
מחייכת,

געגוע
כמו נהר, המילים זורמות החוצה, אלייך
רגעים שנעלמו מציפים את ימיי
אולי אני נתלשת לכמה רגעים מהמציאות
נוגעת לרגע בחלום שחיינו, שחייתי אני

געגוע
נשימותיך מדדות על עורפי
לא נסערת, רגועה, לבדי.
זרועותייך מחבקות אותי קרוב,
נזכרת בכל הטוב,

ארוטי
כל השפיות נוזלת ממני בריח גוף משכר
אתה נושם אותי עוד ועוד ומתמכר.
עכשיו תיכנס אט אט לתוכי
תרגיש את חום גופי
תגרום לי להתפתל , לנשוך את השפתיים
לצלול אל העומק, לתוך המים

אני מרגישה את זה באוויר
צונן וקריר
מצטמררת, מחייכת
החיים לוקחים אותי

אהבה
המבט שלך רך... סוחף אותי... מרגש...
החיוך שעוטף אותי כל פעם מחדש...

לבד בדממה, נרות מאירים
צילך מרקד על קירות מתקלפים
שוכב,משחרר את הגוף
מעשן את הכאב, רוצה לעוף

יושבת ערומה על הפסנתר
נזכרת, כך אהבת לצייר
ותו אחד ועוד מילה
שוב עולה הנגינה
בשקט שאחרי הסערה
בלעדיך.

אתה הלקח שלי
אני כבר לא ילדה קטנה
בזכות פחדן כמוך
למדתי מלחמה

געגוע
שמלה תכולה,כעייניך
אעטה על גופי הצחור
משי תהה, כמגע ידייך
דואה על גופי כציפור

קרח זורם בעורקיו
מרעיל, מדדה צעדיו

לא מתנגדת לכוח שלו
עורגת לחוש את גופי לגופו
מחייכת, מרטיבה את שפתיי
כבולה בידיי, ברגליי
מובילה אותו הישר אליי

במסדרון ארוך של תודעה
רצה יחפה בשמלה לבנה
לא מוותרת, מוכנה

אמונה
הכל מילים, מילים, מילים.
ואיפה הוא האלוהים, שישמע אותך ?
שיציל אותך, שיושיע.

הרהור
איש לא יודע מה יביא איתו מחר,
אתה חי את עכשיו, עוד לפני שנגמר.
נושם את הרגע, מתמסר לריגושים.
עומד עם מטריה בגשם של מילים.

תחושתי
לטף אותי ,אני כל כך מוכנה
הגוף שלי רועד ונרטב רק מהמחשבה
אל תמהר, קח אותי לאט
תן לי לטעום אותך בכל פעם מעט


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
נפעמת מהדרך שאתה גורם לי לחייך, אפילו מתוך שינה.
הגעגועים שמשתלטים עליי, ככה פתאום, אפילו כשאתה בסביבה
הקרובה.
המבט הארוך שלך אל תוך עיניי, האור הגדול שהכנסת ומילאת בו את
חיי.
הנסיעות הקצרות בבקרים, ה"שין-שן" של הגמדים, הסנדביצ'ים,
המרקים.
הליטופים של

אהבה
אהוב,
אינני בטוחה מדוע כמהה אני כל-כך לכתוב לך את שבחרתי לשמור
לעצמי.

אני סבורה כי השתיקות שבי , בוערות להשתחרר מכבליהן.

מכתב
אני עדיין לא מוצאת את המילים הנכונות לתאר את מה שאתה עושה לי
כשאני איתך.
רק מבט חטוף מעורר בי ומציף ים של פחדים ותהיות לגבי מה אם...


לרשימת יצירות הצילום החדשות
דיגיטלי
אל היצירה




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
לא נתנו לי
להכנס. אמרתי
להם חבר'ה,
בבקשה תעשו
טובה!
טרקו לי את הדלת
בפרצוף.





קספר,
הציצי הידידותי


תרומה לבמה





יוצר מס' 69936. בבמה מאז 3/7/06 10:09

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסטלה פימיאנטה
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה