|
 47317391
כמה מילים על עצמי ועל אמ.. החיים שלי הם נקראים אני
מניחה...
אז ככה
הם עוד לא ברורים לי ממש
כלום עוד לא ברור לי ממש
אולי בגלל זה אני כותבת.. אולי גם בגלל זה גם לא
תמצאו את הכתיבה שלי מעניינת במיוחד, למרות שחלק
מהיצירות שלי, בוא נקרא להן כך לרגע, אני דוקא
אוהבת.
אז אני סתיו.. חיה לי, מציירת כותבת ומשתדלת להפיק
את המירב מחיי הדי עלובים...
(יש שיחלקו אבל - תהיו בשקט אתם לא יודעים על מה אתם
מדברים!)
אני אוהבת את החברים שלי.. אז אל תעלבו או משהו...
אבל לא תמיד יודעים הכל בחיים
אולי רק פאולו קואלו... וגם זה לא בטוח...
טוב אני אפסיק לזבל בשכל וכל זה...
מקווה שתהנו או משהו...
(סליחה על הציניות ואם נראה כי אני אדישה.. אני
לא!)
צעדתי צעדים קצובים ומהירים.
הרגליים שלי לא אכזבו אותי ונשאו אותי בלי כל קושי לכיוון
החשכה. החשכה היתה, אמנם, כבר עמוק בתוכי, אבל לשמש (שעשתה
בכלל טובה להופיע יחד עם טיפות הגשם המלוכלכות) עוד לא התחשק
לנמנם. זמזמתי לעצמי את "singing in the rain" וחייכתי.
|
יומיים, שלושה, שבאמת רציתי לקבור את עצמי באדמה, ולא מבושה
אלא מילולית לקבור; לחתום בדם לקבור.
וחשבתי שדי, שזה היה משבר שעבר
חשבתי שכל הרע הזה נגמר
בגללו.
|
מריה ישבה בדממה והביטה לעבר החלון בשתיקה שיכלה להרעיד את כל
קירות ביתה.
היא הציתה סיגריה מתובלת שגילגלה זה מכבר ושאפה אותה מבלי
משים.
הראש שלה לא היה פה, אך גם לא שם. בשום מקום בעצם.
הדמעה החלה ללטף בעדינות את לחייה האדומה, לאחר הפסקה של בכי
שוטף.
|
הוא היה מרוכז בכיסא שלפניו, הוא בהה בו בהירהור חולמני ולחוץ
משהו.
הוא התחיל ללטף את הבטן שלו, ונראה חושב כאילו שהוא מחפש איזה
איזור מסוים ללחוץ עליו או להפעיל אותו, לא ברור.
ואני, שרויה בפחד שלי, עוד שניה זהו, נגמר, זה הסוף שלי
|
אני יושבת על המיטה.. מהרהרת בעניינים הקבועים, איזה ספר זרוק
לידי, ועוד כמה דברים.
ואז הטלפון מצלצל, כמה מילים, ואז אני מנתקת.
העיניים שלי חלולות והמבט קפוא.
|
היא יושבת בפינה מעורפלת, לבדה.
את מולה, משלבת את הרגליים המפתות שלך והיא מסתכלת לכיוונך,
ספק אם זה במקרה.
|
חטאים וחוטאים נדעכים לאי שם
ואני מהולה בדמם בדמותם
|
עם צלב על הגב
ותפילת זעקה
של אדם שנרעב;
קדושים מעונים מתהלכים,
מחייכים.
שכחנו, כולנו, כי מת אלוהים.
|
חנק,
ריק שכלום כבר אין בו
ואף פעם לא היה.
מתק,
טעם שנצרב על השפתיים
מתגלה כל פעם מחדש
כאשליה.
|
טיפות בוכות נוזלות
בצבע אדום וחזק
מזוית,
מסתכנת במבט מרוחק.
|
הוא רואה אותה
שוכבת
על הרצפה הקפואה.
עיניה בוהות בו
היא לא מבינה
איך זה מצאה את מותה.
|
ילד נרצח כי עבר את הגבול
ילדה נאנסת בגן שממול
זונה מציתה סיגריה בצומת
מחכה ללקוח שכול
|
חיילים קטנים של פלסטיק
צועדים צעדים מהירים
|
מכבה אור של ירח
בהינף של כף ידה,
מסתירה צללית כהה
חשה מישהו לצידה.
|
הכל קורבנות אהבה
נופלים פעם אחר פעם
לבאר אשליות, לתהום עמוקה.
|
ריקוד מלאכים מסביבך
גוף כה מושלם
כנפיהן בוהקות
סובבות הן סביבך;
שמיימיות, כה יפות
את מסתכלת בהן בעיניים דומעות
|
צחק השטן צחוק רועם וגדול
"השתקפות המים לך תענה -
הו נשגב, כל יכול -
בורא עולם יחיד ומושלם,
עמו המובחר ייענש בבגידה
אם יבחר במושא אחר לסגידה.
|
תמיד הערצנו את הייצורים האלה, שלא יכלו להפסיק "לשמוח" אבל
מהצד השני, לא נראה לי שהיה ילד, אולי אחד או שניים, של פחדו
מהליצנים כשהיו קטנים, ואפילו עכשיו.
הייצור הזה, הליצן, מסתובב לו עם החיוך התמידי שלו וצוחק צחוק
תמהוני,משהו מזכיר טירוף.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
הריי את מאושרת
לי...
ד"ר מישה רוזנר,
מאשר קטינה בICQ |
|
