|
בוקר חדש עלה
קסום ונוגה
בעל טוהר כמעט בתולי
וריח של גשם מהדהד באפי
והקור החדש
חודר לעצמותיי
והשקט,
מרגיע אותי
שלג רך החל לרדת בחוץ, וכל שחשבתי עליו היה אתה. בדיוק שנה
עברה מאז אותו יום. גם אז ירד שלג, אני זוכרת. זיכרון שעד היום
לא עזב אותי אפילו לרגע: איך שכבת שם, הדם החם שלך מכתים את
השלג ומשאיר סימנים אדומים על הלובן הטהור.
[נכתב בשיתוף עם יובלי. המון תודה
|
הנסיעה ארכה רק כמה דקות, אבל רציתי שהיא לא תיגמר לעולם,
רציתי להמשיך לנוסע איתך לנצח, עד קצה העולם. אבל אז עצרת,
הורדת את משקפי השמש וחייכת אלי מין חיוך עצוב, החיוך הזה
שתמיד בא לפני פרידה ממושכת, מעין חיוך של סוף הקיץ.
|
כשמתתי, הכל היה מעורפל ומבולבל.
|
וכשקר בחוץ וגשום
ואין לנו חשק לכלום
והרגליים, לא לוקחות אותנו לשומקום
בוא, ונמכור ארטיקים בחורף
|
ואני עוד טובעת בים אנשים,
עוצמת עיניים מתמכרת לצלילים,
מתנתקת לרגע מכל מציאות,
רואה רק אותך מכולם, רק בגללך אני שם
|
עכשיו יש לו מישהי אחרת
יפה כמו בלרינה, היא לא מעשנת
יש לה אוסף של בובות מחרסינה
היא אוהבת אותו, לפחות ככה היא אומרת
|
היא קמה בבוקר, משפשפת עיניים
שותה בקבוק של עצבות
המינון שהיא לוקחת כפול
אבל בכל זאת מוסיפה קצת בדידות
|
מלאך אחד, שירה לעצמו בראש
מהחופש הוא ברח, לתוך עולם משלו
למלאך אחד כבר אין ממה לחשוש
אף אחד כבר לא יגיד, שזה בגללו
|
|
|
רואים חתול
פצוע
שותים לו את
הדם
חותכים לו את
הרגל
איזה כיף לנו
כאן
כת השטן |
|
