|
"And as we wind on down the road
Our shadows taller than our souls
There walks a lady we all know
Who shines white light and wants to show
How everything still turns to gold
And if you listen very hard
The tune will come to you at last
When all are one and one is all
To be a rock and not to roll"
(Stairway to heaven-LedZepplin)
חלק ואני ביניהם רצו קדימה לבמה כדי לראות, כדי לגעת, כדי
להרגיש, כדי לשכוח...
כדי להכנס לטירוף החושים הזה, לשגעון של המוסיקה שתסחוף אותך,
כדי שיפסיקיו המחשבות, כדי להפסיק לחשוב... כדי לתת לראש שלי
קצת מנוחה, לי קצת מנוחה...
|
יש מצבים כאלה, תקופה כזו בחיים, שאתה מרגיש תקוע...אבל ממש
תקוע, באותו מקום, הרבה זמן... בהתחלה חשבת "יהיה טוב
מתישהו..." אבל המתישהו הזה משום מה אף פעם לא מגיע...
|
יש גלגול נשמות, וזו עובדה, אבל אני לא אתחיל להוכיח את זה פה.
פשוט יש. נקודה.
אז שוב רבנו.
רבנו הפעם אם זה טוב או רע. היא אמרה שזה טוב.
|
אני, כל הזמן פשוט הסתכלתי על העניים שלו... ניסיתי לראות
משהו... ניסיתי לראות את עמרי, ניסיתי לראות את הכאב, ניסיתי
לראות את הבן שלו מת... ניסיתי לראות את מה שהוא רואה, את כל
הזכרונות שלו איתו... ניסיתי. לא הצלחתי.
|
אז מה אם כל זה קורה מבפנים? אם לא מחצינים את זה-זה לא נמצא?
אם מחביאים את זה עמוק עמוק- זה באמת נעלם?
|
|
|
העולם מסריח
ואנחנו משלמים
על זה. |
|
