|
כבר 6 שנים שהיא מוציאה לכאן את נפשה
בגיל 21 שנייה לפני בגרות מלאה בחייה, היא ממשיכה
להיתחבר לאותו דבר שכובש אותה זה שנים...
העברת חייה דרך סיפור ועלילה..
והיא היא לפניכם... בבקשה!!
לגלות שהמקום האמיתי שלך שומר לך פינה רק במשך 10 חודשים בשנה,
רק לשלוש שנים... ואז בחודשיים האלה שנראים כל-כך קצרים אתה
מתנגש כמו התנגשות של מטוס באדמה עם המציאות המזדיינת, עם
הריחוק, הפנים המכוסות מסיכה שכבר מזמן למדת לחשוף... כן,
הפנים המוכרות-שונות האלה
|
הייתי פעם ורד, אדום ריחני והיה לי נסיך קטן שטיפל בי ואהב
אותי ויום אחד הוא עלה על המטוס והלך לחפש חבר בכוכב אחר ואני
נשארתי לבד...
|
עכשיו יש תובנה "צריך להוציא את הראש מהמים" "להפסיק ללכת על
ביצים"
|
היא רק בת 15 כשהיא בורחת משעור ערבית בחטיבת הביניים. היא
מבולבלת, מאמינה שזו טעמה של האהבה הראשונה: "די! תפסיק, אני
כבר לא עומדת בזה, בבקשה."
|
עיניים כחולות פלורסנט לבן
ורדרד בספתיים ירוק השולחן
מביטה בשקט בין כמויות התלמידים
מציצה בעדינות בין עמודי הספרים
|
כל כך רוצה לשמוע
הכל חוזר בחלום
פנטזיה חשוכת מרפא
|
את תפתחי את העיניים יום אחד
את תראי.
|
20 שנה אני הולכת איתך לאורך כל הדרך
את פנייך החיוורות
עינייך הכחולות
|
נודלדת בבתי ישנת במיטתי
אהבתי אותך כמו אחותי
|
אכרנו ליפני כל כך הרבה שנים
שיחקנו בשכונה כשהיינו ילדים
אחר כך כשגדלנו עזבתי את השכונה
אבל הידידות לא הייתה שונה
|
זוגיות, אהבה, ריגושים... יצר בזוי ולא מוכר שגורר אותך
למארבולות
|
"כל כך הרבה זמן" חשבתי לעצמי
יש שם פחד
אבל ממה?
|
|
|
"בואנה יא רוסי,
תחזור לסאן
פרנסיסקו!"
שמואל
איציקוביץ' מגלה
בורות גיאוגרפית
בספרו "הקללה
הגדולה וכל מה
שנלווה אליה
-בחושניות רבה
ראוי לציין". |
|
