|
צהרי יום ראשון.
היה זה יום סגריר. גשם זלעפות בחוץ.
בדרך מהחדר של הקמב"ץ לקמ"נייה נרטבתי מעט.
אוף.
|
קמ"ן האוגדה התיישב בחוף
תחת שמשייה.
הגשם ירד באותה עת.
הוא הרכיב משקפי שמש.
הגשם המשיך לרדת
|
יום שבת בצהריים.
החניתי את הרכב באין חניה וצעדתי
לעבר החוף. כל הדרך הרגשתי
מעמסה על הרגליים. מדי פעם העברתי את
רצועת התיק של הלפטופ מכתף שמאל לכתף ימין.
|
שוכב על החוף בהוואי. מביט לשמיים.
הם תכולים מתמיד. ללא עננים.
|
כנראה שאהיה מאוכזב
כשאהיה מבוגר
האם עשיתי
את מה שרציתי?
|
כנראה שאף פעם
לא אבין את העולם
|
יוצא לרגע החוצה. לעולם האמיתי.
בחוץ ערפל, גשם סוחף, בוץ וקור.
|
ההרים. למה הם נועדו? לטפס לטייל וללכת?
למה קיימים ההרים? שנסתכל עליהם ונגיד
איזה עולם נפלא יש לנו
|
עומד על קצה מצוק ההימליה.
הבריזה דוחפת אותי לאחור.
הפירות נזרקים אליי מהעצים,
אני תופס את הפירות הצבעוניים
בשתי הידיים.
|
איך אפשר לפגוע בבן אדם שאהב אותך.
אפילו אם את כבר לא אוהבת אותו.
|
בין יום ליום
חושב לעצמי
איך יהיה מחר
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"תודה. תודה.
אני פה כל יום
בין 2 ל4"
מנוחת השכנים |
|
