|
נולד קצת מאוחר מדי לגילו...
מה שעושה אותו גם ילדותי מדי וגם מבוגר מדי.
נאמר עליו שהוא קצת חכם וקצת משוגע אבל לא מספיק
משניהם בשביל להצליח...
חובב שלוש נקודות ... ואת המספר שלוש בכלל.
שמש אדומה עלתה מן המזרח. בלב מדבר יהודה,
בקצה אחד המצוקים התלולים ביותר,
היא נעמדה לבדה.
|
כבר שלושה חודשים עברו ואני עדיין ממתין; יום יום, אני יורד
לשם, ללין, וממתין.
|
היא עלתה לבמה בחזרות עם חולצת בטן, משקפי שמש על הראש, מסטיק
שהתנפח לבלון גדול וקראה 'כזה כאילו' את התפקיד שלה לטקס.
שנאתי אותה. שנאתי את הצביעות שברגשות שלה. כן לאחת כמוה באמת
אכפת מהשואה.
|
אורות, אורות, אורות.
הם חולפים מהר, מרצדים, מהבהבים.
המכוניות חולפות, ללא היסוס, ללא הרהור,
|
את יודעת איך שלפעמים פשוט נשבר ונמאס מהכל?
את יודעת איך שלפעמים אני פשוט לא יכול?
|
זה די מעצבן שאין לי עכשיו השראה בלעדיך.
ללא את לא כואב לי מספיק ואני רדום לסביבה,
|
"חייבת להיות דרך לצאת מכאן" אמר הג'וקר לדבורה.
"אולי, אבל אנחנו פה מספיק לדעת שאין ברירה",
ענתה הדבורה.
|
פנים רבות מציצות אלי מן המראה
אך של מי המבט הקפוא שמסתכל עלי בחזרה?
והוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו
והוא אחד העצובים בעיר...
|
הוא שוב שוכב שם בדממה.
בגשם על גג של בניין רב קומות.
|
אם הוא היה מבקש ממני,
הייתי הולך עד קצה היקום.
כאשר הייתי מגיע לשם הייתי קופץ ובתקווה,
הייתי נוחת על גבו של הצב הענקי.
אתו הייתי שוחה עד לקצה הכוכבים ומשם מטפס לירח.
על הירח הייתי נכנס לארמון המלכות מבקש מהנסיכה
נשיקה אחת.
|
למה שנה אחרי?
כי את זה אני זוכר הכי טוב.
הלוויה לא ממש היתה ברורה,
הכל היה מטושטש ומעורפל,
ורק לאחר שנה התחלתי לחזור לחיים.
|
|
|
