|
שלום וברכה !
אני סופית ואין כמו במבה
זה התחיל כשהייתי קטנה, הייתי מפונקת... אני יודעת, אבל ככה הם
חינכו אותי, אשמתם.
אבא חזר מהעבודה עצבני. ואמא... אמא פשוט הייתה בדיכאונות שלה
(זה קרה לה הרבה באותה תקופה).
|
"סופית!"
-אוווצ'! (דפקתי את הראש בברז)
זאתי והצרחות שלה - "אני ערה אימא! אני ערה!"
|
הזמן מרפא, והאהבה? עוד תגיע.
ותמונות יעברו לדפים באלבום
|
והוא אהב אותה והיא אותו,
כך הוא האמין.
והיה לו כיף איתה ולה איתו,
כך היא האמינה.
|
רק מללחוש את שמך
רק מלדמיין את דמותך
|
מחשבות מתרוצצות, הלב דופק בקצב...
דמעה זולגת.. ושקועה בעצב...
|
אני מבקשת ממכם, אל תבכו
לא בשבילי,
לא עליי.
|
עכשיו זה רק אני והדף,
אך הדף שותק
אז זו רק אני (כמה עצוב)
|
אני רוצה שתדעי
שאני שומרת עלייך
ותנצלי את זה.
|
באותם רגעים שרציתי לכתוב לך
על אותם רגעים שהלכת
|
לקרב, לנשק , להתפשט
להתרחק ,לפחד, להתחרט
|
אין, אין מילים
לתאר את מבטם של אחרים
לתאר את ההרגשה המצמררת
להראות כל כך דומה אך עדיין אחרת
|
ממש כמו בני אדם, שנופלים בלי סוף
כמספר גרגירי החול שבחוף
מיאוש, מבושה!
מאהבה או אכזבה קשה
|
הייתי נותנת את הכל, רק לדעת מה אתה חושב!
כשאתה כך בשקט בצד מתיישב...
לדעת מה מבעד לעיניים הירוקות... ואיזה מחשבות בראשך
מתרוצצות...
האם אתה רוצה איזה קשר מחייב... או שסתם בא לך ככה קצת
להשתובב...
|
אך רק הפעם! כי השקר חוזר
והפעם, השקר לא מוותר
|
האם אי פעם הדמעות שלי שינו לך?...
האם אי פעם הרגשת מה זה כשמתעלמים ממך?...
|
חשבתם שאני חזקה
חשבתם שאני מאושרת
חשבתם שיש בי תקווה
אבל אני חשתי אחרת
|
ושוב הדף נקרע
ושוב מתייאשת
ושוב אני בוכה ומתעייפת.
אין פה אשמים ואין מחילה
עוד לא ברור הסוף כמו שלא הייתה ההתחלה.
|
כשאני איתך, אתה מדליק אותי
מצית אותי באש
חמה אני, שלווה
כמו הלהבה.
|
מתי לעזאזל תבין
שאני לא יכולה אתך
ולא יכולה בלעדייך...
|
דומעת, לא בוכה,
אומרים שהוא לא שווה את הדמעה.
|
ידידה לא אמורה לחשוב עליו כל היום
או לדמיין אותו בכל מקום
|
קח את הדמעה ממני ותן אותה לנזקקים
תן אותה לבעל ששלח את אשתו לבית חולים
|
אבל שוב מתעוררת לאותה מציאות
ואין ליטופים... ואין עוד רכות.
ואין סיפורי אגדות ישנים
שיטשטשו מציאות שישכיחו פחדים
|
קשה להתנתק מהתחושה,מהחולשה
מההרגשה החזקה
שלוקחת אל הלא נודע..
|
עכשיו הוא לקח ממני את סבתא
היה קשה להם להיות פרודים
אך למה על חשבון סבלם של אחרים?!
|
המשפט... המשפט בו נאמר...
שאיתי, הכל נגמר!
|
המילים זה הרגש המנגינה המגע,
ולוקח קצת זמן עד שנדע
|
אני לא מבינה אנשים שבוכים
וכשרע להם הם יושבים וכותבים שירים
|
אמרת שאיתי זה אחרת
ושבאמת אכפת לך
אמרת שאני מבדרת
וביקשת שלא אלך ממך
|
הכל התחיל ממנו, גם הסתיים איתו.
הכל התחיל כשהוא אהב אותי והסתיים כשהוא הפסיק.
הכל התחיל כשהיינו ממש חברות טובות, והסתיים כשהייתי איתו.
|
הנה, הסיגריה נשרפת... כך לאט,
בדיוק כמו החיים שלי,
נשרף... נשרף... הזמן נשרף
|
|
|
עבודה זה לאנשים
שמפחדים להתעמק
בתהיות קיומיות
על העולם.
-מובטלת |
|
