|
מחפשת תשובה לשאלה שלא נשאלה,
מחפשת זכר לדבר שלא קרה,
מחפשת מישהו שמעולם לא פגשה.
אמא אומרת שאני הסופר ילדה שלה.
היא הסבירה לי פעם, זה אומר שאני כמו סופר מן רק שבמקום ה"מן"
יש "ילדה". איזה כייף שיש לי כוחות מיוחדים.
תמיד אמא מבקשת ממני לעשות דברים ואסור לי להגיד שאני לא רוצה
לעשות אותם, כי אני סופר ילדה וסופר ילדות מצילות את העולם כמ
|
אתה עוזב אותי? לאן אתה הולך? תפסיק להיעלם,
חלקים חלקים ממך עוזבים. אני כבר רואה את הנשמה שלך יוצאת
מהגוף שלך, אל תעזוב אותי עכשיו. בבקשה לא...
|
שנתיים אחרי שאמא מתה כל החדר שלי היה מלא בציורים.
תמיד חשבתי שאמא שלי נורא תאהב אותם. היתה אוהבת אותם, אילו רק
היתה רואה אותם. אני מתגעגעת אליה.
לפעמים אבא אומר לי שאני ילדה מיוחדת. אבל זה לא אותו דבר.
|
אלף ואחד אנשים יושבים במסעדה, אבל אף לא אחד הזמין.
|
בכל זאת, היא שוכבת על המיטה ברוגע, כאילו באפיסת כוחות אבל לא
באמת.
|
בהתחלה סתם דיברנו קצת פה ושם על עניינים כמו מזג האוויר,
אבל אז יום אחד הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.
|
בחושך הכל יותר עצוב, ידעתי בחלום, אבל במציאות הכחשתי בכלל
שעצוב. המשכתי ביום-יום שלי, לבד, אבל ביחד עם כל האנשים שהם
לבד. בחלום פגשתי איש, האיש של הירח, הוא אמר שקוראים לו.
|
שמישהו יציל אותנו כבר מידיו של השעון הענק,
השעון ההוא שגוזל לנו את החיים.
|
אמא שלה מגיעה הביתה ומוצאת אותה על הרצפה עם שלולית קטנה של
דם ליד האוזן. אמא שלה נורא נלחצת אז היא מתחילה לבכות ורק
כשהיא קולטת שהילדה הטיפשה שלה בכלל לא בוכה אלא צוחקת היא
נרגעת טיפה ויוצאת מהמטבח.
|
"אח שלי מתחתן!" היא אמרה. אלוהים אדירים, אח שלה מתחתן?
וארוסתו יודעת שהוא פדופיל אלוכוהוליסט? "וואו! זה נהדר... עם
מי?" שאלתי בהתלהבות יתרה.
|
תמיד נתנו לי את מה שרציתי על מגש של כסף וכאשר נתקלתי בקשיים
היו יוצרים הוריי קשר עם מקור הבעיה ופותרים כל קושי בעזרת
מטבע או שניים. היו אומרים לי שאהפוך להיות מפונקת בעתיד, אם
אמשיך להיות ילדה כזאת שמקבלת הכל, אבל תגידו, איזה ילד מוותר
על האפשרות לקבל כל
|
"אמא, אני יכולה לספר לך סיפור?"
|
את חושבת שרציתי אותך? את חושבת שרציתי לזרוק את החיים שלי? לא
הייתה לי ברירה. אני אוהבת אותך בכל לבי, לכן לא עשיתי הפלה.
את חושבת שהיה לי קל? אני בכלל לא צריכה לתת לך הסברים. אני
אמא שלך, אם תרצי בזה או לא.
|
אני רוצה אני רוצה הרבה דברים.
|
אוראל לוקחת את התמונה שלי וכשהיא חוזרת הביתה היא אומרת שהיא
שונאת את יום המשפחה.
|
שירלי מור היא הילדה הכי יפה בכיתה שלי, בגלל זה כל הבנים
אוהבים אותה נורא והם תמיד נותנים לה את מה שהיא רוצה.
|
אז בכל מקרה, אחרי חודשיים ששני שכבה במיטה ועשתה קולות של
ארנבת מסכנה, החלטתי שנמאס לי.
|
ראיתי שהוא הסתכל עליי. הסתכלתי עליו והוא שאל למה אני
מסתכלת.
לא ממש ידעתי מה להגיד, אבל הוא הציל אותי ואמר "אני מרשה
לך".
אז הסתכלתי עוד. הסתכלתי עליו כל הזמן.
|
And the things you did
they made me cry
the things you Said
they made me die
|
להפסיק לפגוע,להגיד אמת
לקחת חצי ממה שאפשר לתת
להפסיק להיות טיפשים
ולהפסיק, להפסיק עם התירוצים
|
you will never get to see
the pain inside of me
the feelings that i hide
way behind my pride
|
ואני אבודה, אבודה בלעדיו.
|
אני לא כועסת
כבר לא עצובה
אני סתם מאוכזבת
שזאת "אהבה"
|
אין לי איך לפתור את זה
דמעות לא זלגו כך מעולם
לדעת זאת ולהבין
שהשקט שלנו נעלם
|
עד הסוף המר שלנו
תחזיקי מעמד,
עד שהדמעות יעצרו לבד
תשבי בצד, תשבי בצד.
|
איננו עוזב אותי עדיין
מצולק על עורי
חום ושחור
גוונים של עור
|
פותחים את הארון
מסתכלים על הבגדים
מסתכלים ובוכים
בוכים כמו ילדים
|
שנזדקן כבר
שתלך כבר התמימות
שנעבור את השלב בחיים
השלב הזה שנקרא ילדות
|
איך מרגישים כשאדם מת?
מה רוצים לעשות?
האם זו תחושה שהגוף מתמוטט
או שסתם מתחשק לבכות?
|
משהו עמוק, משהו מתוק
משהו של שנינו
משהו שיש, משהו קיים
משהו שאין פה לכולם
|
היא בוכה ואני צוחקת, היא צועקת ואני שותקת
הזמן שנשאר לה קצר, היא בוכה וזה נהדר
היא יודעת שזה הסוף שלה, סוף כמו של כולם
זה מה שקורה למי שמשחק בדם
|
מושיטים ידיים ומקבלים בחזרה שברים
בוכים עם המוח ולא עם הרגשות
השנים עוברות כמו רכבות ברציפים
כבר אין למה לחכות אז יושבים ושותקים
שותקים כמו בובות על חוטים
|
אמא אומרת שאין אלוהים
אבל אבא תמיד כאן
זה הכל עניין של אמונה
עניין של אמונה וזמן
|
דמיין לעצמך שאני יושבת מול אדם שחשוב לי, מתפתלת בשתיקה
באמצע ריב או סכסוך וישר לאחר שהוא מטיח בי קללות אני יושבת
ומחייכת. קצת בעייתי, לא?
|
רק ארבע שעות אני מכירה אותו
ארבע שעות יותר מידי
איך כבר התאהבתי בו
אני לא רוצה לאהוב יותר, די!
|
יש לי בועה של תקווה ובועה של הלוואי ובועה של אולי.
|
ברוע לב גלוי שברת את גופה
לקחת את עיניה, את פיה ואפה
את כל חושיה היא איבדה
ולעולם הם לא ישובו
|
היה לי אותו ועכשיו כבר אין לי.
|
כשסבתא רבא שלי היתה ילדה, גם היא אספה אסונות.
|
שוב שקט.
רעש. רעש של רובים.
|
|
|
הבטחתם יונה!!!
אפרוח ורוד,
מנדנד לבעל
שירותי
הקייטרינג. |
|
